בוגר הסמינר למורים באידיש בוילנה, מורה ומשורר. כשוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו, היה סגן היו"ר של ועד העזרה בגיטו וחבר במחתרת הפ.פ.או.
בעת חיסול הגיטו הועבר למחנה ה.ק.פ. יחד עם חברו השחקן יעקב ברגולסקי. ב- 11 ביולי 1944 אנשי האס.אס. (.S.S) פתחו באש לעבר תושבי המחנה ולוחמי המחתרת השיבו באש כנגדם. כמאה יהודים מיושבי המחנה הצליחו להבקיע להם דרך ונמלטו מהמקום בשלום. אך לייב כמו חברו ברגולסקי נפלו חלל.

דר`, פליט מלחמה מפולין המערבית שהגיע לאיזור של ביילורוסיה המערבית. כשהגרמנים כבשו את האיזור נכלא במחנה עבודה בסברז`נה (NOVYY SVERZEN). ברח מהמחנה ליערות ולא מצא קשר אל הפרטיזנים. חזר למחנה והשתלב מחדש במחתרת.

משה נולד בשנת 1920.

ב-1941 גויס לצבא האדום, נפל בשבי הגרמני וברח.
באפריל 1942 הצטרף ליחידת "ז'קוב" באזור קופיל ושירת כמפקד יחידה. מאוחר יותר, עבר לשרת ביחידתו של ביילסקי.

נפל בזמן מארב למכוניות נאציות, בדרך מינסק-סלוצק.

זמן לא רב לפני פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית המועצות, בשנת 1941, גוייס לשרות בצבא האדום. לחם נגד הגרמנים בחזית ונפל בשבי. בשבי הגרמני העמיד פני אוקראיני וכך ניצל ממוות מידי. נמלט מהשבי ליערות והצטרף ללחימה הפרטיזנית. השתתף בקרבות רבים, מונה למפקד כיתה ולאחר מכן פיקד על מחלקה. הצטיין בקרבות והומלץ לקבלת עיטורים על השגיו. במאי 1944 היה עם מחלקתו במארב נגד שוטרים גרמניים. בהגיע השוטרים התפתח קרב קשה שבו משה נפצע אנושות ומת מפצעיו למחרת היום.

בעת הכיבוש הגרמני ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים. נפל בקרב נגד הגרמנים. גירסה שנייה אומרת שנורה בגבו בעת הקרב על ידי פרטיזן אנטישמי.

חטיבת פוביידה; גדוד פוביידה

חטיבת גריזודובובה; גדוד צ'קאלוב

אוסטרושיצקי גורודוק

חטיבת פרטיזנים 208; גדוד 4

חטיבת גריזודובובה

חטיבת גריזודובובה

היה פעיל בגטו מינסק.

נתלה על-ידי הנאצים במרכז העיר מינסק.

זלמן שירת יחד עם שני אחיו, ברל והילל, בפרטיזנים.

לאחר השחרור, הצטרפו שלושתם לצבא הסובייטי ונפלו בקרב.

בנו של הלל אוקון.

ברל היה בנו של ברוך-עזר מסטולפצי.

שירת יחד עם שני אחיו, הלל וזלמן, בפרטיזנים.
לאחר השחרור הצטרפו שלושתם לצבא הסובייטי ונפלו בקרב.

הלל שירת יחד עם שני אחיו, זלמן וברל, בפרטיזנים.

לאחר השחרור, התגייסו שלושתם לצבא הסובייטי ונפלו בקרב.

בזמן הכיבוש הגרמני נכלא בגטו בעיר ברנוביץ` (Baranovichi). ברח מהגטו יחד עם אחיו, ליערות והצטרף ללחימה הפרטיזנית. השתתף בקרבות נגד הגרמנים ואחרי שחרור האזור על ידי הצבא הסובייטי גוייס לשורותיו והמשיך ללחום. נפל בקרב בחזית.

ברח יחד עם שני אחיו, ברל וזלמן, מהגטו בברנוביץ` (Baranovichi), שם היה כלוא בזמן הכיבוש הגרמני, ליערות והצטרף ללחימה הפרטיזנית. אחרי שחרור האזור על ידי הצבא האדום התגייס לשורותיו והמשיך במלחמה נגד הגרמנים. נפל בקרב בחזית.

היה כלוא בגטו ברנוביץ` (Baranovichi). יחד עם אחיו, הלל וברל, ברח ליערות ונלחם נגד הגרמנים. אחרי שחרור האזור התגייס לצבא הסובייטי והמשיך במלחמה נגד הגרמנים. נפל בקרב בחזית.

עם הכיבוש הגרמני את מינסק (Minsk) הצטרף למחתרת המקומית. אוקון מונה על ידי מטה המחתרת לאחראי באירגון הדפוס המחתרתי אשר הדפיס והפיץ עתון המחתרת בכל הסביבה. לימים נאסר על ידי הגרמנים ונתלה בתלייה פומבית.

כשהגרמנים כבשו את עיר מולדתו מינסק (MINSK) היה כבן 12. ליאוניד נכלא עם משפחתו, בגיטו המקומי. מיד אחרי זאת הצטרף למחתרת האנטינאצית שפעלה בגיטו. בשנת 1943 ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים. שם מילא שליחויות שונות מטעם המטה הפרטיזני בין היתר גם הוביל קבוצות לוחמים מהגיטו ליער. לאחר שחרור האיזור על ידי הצבא הסובייטי גוייס לצבא האדום והמשיך במלחמה נגד הנאצים עד למיגורם הסופי. נפצע בקרבות וזכה לעיטורים של הצבא האדום. עלה ארצה בשנת 1990.

בשלהי שנת 1939, אחרי שהגרמנים כבשו את עיירת מולדתו נמלט יחד עם כל בני משפחתו - הורים ו- 7 ילדים לשטח המזרחי של פולין לשעבר, שנשלט על ידי הסובייטים. כשהגרמנים פלשו לברית המועצות בשנת 1941 שלמה ומשפחתו נכלאו בגטו נובוגרודק (Novogrodek) ושלמה ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים. לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום גוייס לשורותיו והמשיך במלחמה נגד הגרמנים. עלה ארצה בשנת 1957.

חטיבת זה סוב. בלרוס; גדוד 3

בין החברות הפעילות שהחלו לארגן את הנוער כבר בתקופה הראשונה לכיבוש הגרמני. בין יוזמות המפעל "עזרה עצמית" שדאגה להזנת הנוער והקמת בתי תמחוי. כן היתה פעילה בדאגה להשכלה לנוער וארגון חוגים. באמצעות אליעזר (ליאון) בלאט החלה לעסוק גם ברכש עבור המחתרת שהחלה להתארגן בזגלמביה. לאחר הקמת האי"ל בזגלמביה קבלה על עצמה משימות סיור בערים מעבר לגבול הגרמני. משם היו נשלחים, במחתרת, מכתבים למשפחות בהם הודיעו להם על נפילת בני המשפחה ששרתו בחזית. במדים ונעלי הקש שנשלחו לחיילים בחזית המזרח הוגנבו כרוזים מחתרתיים, בהם העבירו לחיילים ידיעות על מפלות הצבא הגרמני.

מבורחי הגטו בחומסק (Khomsk) ליערות הסביבה. השיג נשק והצטרף ללחימה הפרטיזנית נגד הגרמנים.

קבוצת פעילי מפלגה; גדוד מייצ'

ייצג את תנועת "דרור" בפגישה שקיימו פעילי התנועות: "השומר הצעיר", "דרור" ו"גורדוניה" בגיטו בנדין ובה הוחלט להקים את "הארגון היהודי הלוחם" (אי"ל) בזגלמביה. בעקבות פגישה זו פורסם כרוז שהופנה לנוער להצטרף לשורות הלוחמים ונוסד ארגון "לקרב".

היה מפעילי ההתארגנות המחתרתית נגד הגרמנים בווארשה. הצטרף לז'.ז.וו. (Z.Z.W) משום קרבתו לתנועה הרוויזנסטית. היה בין המשתתפים בישיבה המכרעת בגיטו וארשה, שבה הוחלט על איחוד הגופים המרכיבים את "האירגון היהודי הלוחם" ועל תחילת ההתנגדות המזויינת נגד הגרמנים.

*

מצדה של וארשה, עמ' 128
עדות א' הלפרין (איו"ש)
עדות איוואנסקי ( המכון ההיסטורי היהודי וארשה, מס' 517)

סופרת. השתתפה בעבודת "עונג שבת". מנאמני "הוועד היהודי הלאומי" בצד הארי. פעלה להצלת יהודים. עלתה ארצה, חוקרת השואה. מחיבוריה: - בחוצות ורשה. - ווארשעווער צוואות.

בימי המלחמה נכלא בגטו בנדין (Bedzin). היה חבר במחתרת האנטינאצית ויצא מהגטו עם קבוצת חברים להצטרף לפרטיזנים. מוביל הקבוצה, פולני, שהוצג על ידי אנשי הקשר של המחתרת הפולנית כאיש שלהם, התגלה כסוכן הגסטאפו והביא את אנשי הקבוצה למקום שארבה להם המשטרה הגרמנית. חברי הקבוצה היו חמושים בנשק, אך הם לא הספיקו להפעילו והם נפלו חלל מכדורי האוייב.

חבר הנהגת תנועת "הנוער הציוני" בורשה. ייצג את תנועתו בועד לקואורדינציה בגיטו. עסק בהשגת דירות-מחבוא בצד הארי לנמלטים מהגיטו. נטל חלק פעיל במאמצים שעשתה התנועה לשחרורו של שלמה אנטין, חבר התנועה מוילנה, ומילא שליחויות של תנועתו בערי השדה. עקבותיו נעלמו בסתו של שנת 1942, כשהיה באחת מהשליחויות הללו.

בן למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני בורשה, חבר ב"השומר הצעיר". בפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 ברח מורשה לשטח שנשלט על ידי הסובייטים, אך עד מהרה חזר לורשה.
נכלא בגיטו והצטרף למחתרת של אי"ל והיה פעיל בארגון. השתתף במרד של הגיטו בשורות הפלוגה הלוחמת של "השומר הצעיר". נפל בקרב.

אורדאינסקה שירה כקשרית במחתרת של בראנוביץ'.
נורתה ביום השחיטה בשעת מילוי תפקידה.

חברת המחתרת האנטינאצית בגיטו ברנוביץ`. היתה אחת הקשריות של המחתרת. נרצחה בשחיטה שהגרמנים ערכו בגיטו בשלהי שנת 1943.

חטיבת פוביידה; גדוד פוביידה

גדוד בראייב

חבר 'הנוער הציוני' משנת 1938 . ב– 1942 גויס לפלוגה של עבודת כפייה. ב– 1943 השתחרר,את הספקת הביגוד (Omzsa) אולם נקרא מחדש לשירות. ב– 1944 מנהל מטעם אומז’אליהודים המגויסים לפלוגות לעבודת כפייה. עסק בהספקת ביגוד לפליטים שהגיעו
מצ'כוסלובקיה ומפולין. יצר קשר עם קצינים מן הצבא ההונגרי ששירתו במצודת בודה,שעסקו בארגון תנועת התנגדות, והודות לקשריו אלה השיג תעודות זהות נוצריות,אותן העביר לפליטים סלובקים. תעודת זהות כזאת שימשה גם אותו אישית. מן הקצינים
ההונגרים השיג כלי נשק שונים, אותם העביר לחבריו במחתרת.
אורוס השתכן במשרדי האומז’א בכיכר בטלן. את בית הכנסת שבכיכר הפך יחד עם חבריו לבית חולים והקים מטבח מרכזי שסיפק מזון ליהודי הגטו. הצליח להציל את אמו ואת אחיו הצעיר, פטר, ולהעבירם למגורי אומז'א. השתתף בסיורים ברחובות בודפשט, לבוש מדי ’צלב החץ' ומצויד בנשק, ובדרך זאת עסק בהצלת יהודים. בחודש דצמבר 1944 הציל צעיר יהודי שנורה, נפצע ונזרק למימי
נהר הדנובה, אך הצליח להגיע לגדה.
לאורוס היו קשרים עם יואל ברנד, עם אוטו קומוי ועם ראול ולנברג.
עלה ארצה. נפטר בישראל.

קשר קשרים עם קצינים הונגרים שהתנגדו לשלטון של הפשיסטים. קיבל מידם מדים, נשק ותעודות. הקים מטבח מרכזי להספקת מזון לגטו. כן ארגן קבוצה שהתמקדה בהתנקשות בחייהם של חיילים פשיסטים והשטלתות על נשקם. עלה ארצה.

בסתו 1943 הצטרף ליחידה הפרטיזנית "פרטלי באנדיירה" (Fratelli Bandiera), שהשתייכה לבריגדה "גריבלדי 2". בהמשך מונה לראש מטה יחידות "גרבלדי" באיזור ביילה (Biella) במפקדת איזור 1.

בתקופת השלטון הסובייטי מונתה למנהלת בבית חרושת לאריגים. כשהגרמנים כבשו את קובנה (Kaunas) נכלאה בגטו. בגטו הייתה חברה במחתרת האנטי - נאצית. שימשה כמקשרת עם המחתרת בצד הארי. הייתה בקבוצה שיצאה מהגטו ב - 14 באפריל 1944, כשפניה היו מועדות ליערות רודניקי להצטרף לפרטיזנים. אולם, נהג המשאית, ליטאי, שאמור היה להוביל את האנשים - כולם חברי המחתרת מגטו קובנה - בגד בהם. המכונית הותקפה ביריות ע"י הגרמנים. רבקה הייתה בין הניצולים המעטים ששבו לגטו. זמן קצר אחרי זאת נשלחה ע"י המחתרת בשליחות, אך נלכדה והוצאה להורג.

חטיבת פונומרנקו; מטה חטיבה

חטיבת צ'יקיסט; גדוד 10

הלבורדי חטיבת זה סוב. בלרוס; גדוד צ'קאלוב

בייליצה (ייתכן ביליץ)

וייצ'ישצ'ה חטיבת יזיקוביץ'; גדוד בוז'נקו

היה חבר במחתרת המקומית במחנה העבודה בנובוגרודק. בספטמבר 1943 ברח מהמחנה דרך המנהרה שנחפרה על ידי אנשי המחתרת. לאחר שלושה ימי הליכה יחד עם עוד שבעה מחבריו נפגש עם קבוצת פרטיזנים. אורליאנסקי וחבריו נדרשו על ידי הפרטיזנים למסור להם את הנשק שבידיהם וכשהם סירבו הותקפו על די הפרטיזנים ורצחו אותם.

מטה סיקורסקי; גדוד שצ'ורס

מטה סיקורסקי; גדוד שצ'ורס