היה חבר במחתרת בגיטו ברנוביץ` (BARANOVITCHE). ומונה מפקד איזור. בהמשך ברח ליער והצטרף לפרטיזנים. נשלח עם שניים מחבריו לבצע משימה קרבית בעיר ברנוביץ`. כשהקבוצה עצרה למנוחה בחורשה סמוכה לעיר, איכרים מהסביבה הבחינו בנוכחותם והזעיקו כח גדול של חיילים גרמניים. בחילופי היריות בין שני הצדדים ידם של קבוצת הפרטיזנים היתה על התחתונה וחיים עם שני חבריו נפלו חלל.

חטיבת לנין; גדוד פרונזה

חטיבת לנין; גדוד פרונזה

נמלט ליערות והצטרף ללחימה הפרטיזנית והשתתף בקרבות שניהלה יחידתו נגד הגרמנים. בשובו עם קבוצתו אחרי פעולה, כשהחל להאיר הבוקר סרו הוא וחבריו לביתו של איכר להמתין עד לרדת הערב שיוכלו להמשיך את דרכם לבסיס. האיכר "המארח" קיבל אותם בסבר פנים יפות, אך בסתר שלח את בנו להודיע לגרמנים על הימצאות הפרטיזנים בביתו. הגרמנים הגיעו מיד כיתרו את הבית וכל הפרטיזנים, 10 במספר, נרצחו.

אולהוביצ' חטיבת קורוטקין; גדוד לבקוביץ'

פרטיזן, סייר מעולה. נפל בקרב.

פרטיזן, הצטיין כסייר. נפל בקרב.

בעת הכיבוש הגרמני נכלא בגטו המקומי. ברח מהגטו יחד עם אחרים ליערות והצטרף ללחימה הפרטיזנית נגד הגרמנים ועוזריהם. ישראל הגיש עזרה רבה ליהודים שבמחנות המשפחתיים, כיהן כמפקד בסיס פרטיזני והצטיין בקרבות. עוטר באותות כבוד.

ברח מהגטו ליערות והצטרף לפרטיזנים. השתתף בקרבות נגד האוייב הנאצי. עוטר באותות כבוד על הצטיינותו בלחימה.

חטיבת ז'לזניאק; גדוד 2

חטיבת פונומרנקו; גדוד סוב. בלרוס

לאחר שהגרמנים רצחו את יהודי בורשטין (Burshtyn), התחבאו וולף ושני חבריו בבונקר שמתחת לאורוות סוסים. בעקבות הלשנה הגיעו שוטרים אוקראינים למקום וכיתרוהו. התפתח קרב יריות, במהלכו נפל ראשון אחד מחבריו של וולף. הוא נטל את האקדח, ברח והמשיך להלחם עם רודפיו עד אשר נפל.

נמלט מפולין להונגריה. הצטרף למחתרת החלוצית. בשנת 1942 הקים בית - ילדים. בעזרת הג`וינט והצלב האדום השיג תרופות ומזון והציל חיי ילדים.

חטיבת בודיוני; גדוד פונומרנקו

חטיבה לנינסקאיה; גדוד בורבה

חטיבה ברנוביצ'סקאיה 1; גדוד פרונזה

חטיבת זה סוב. בלרוס; משפחתית

אוסטשינסקי דניאל. בוגר הגימנסיה הפולנית בעירו. עם פרוץ מלחמת גרמניה ברית המועצות נכלא בגיטו נובוגרודק והצטרף למחתרת האנטינאצית בגיטו. היה מראשי הקבוצה בכריית המנהרה מהגיטו וממארגני הבריחה דרכה החוצה. ביער הצטרף לגדוד שבפיקודו של בילסקי. היה פרטיזן-לוחם ביחידת חבלנים והשתתף בפעולות מיקוש ופיצוץ רכבות. לאחר המלחמה היה פעיל ב"בריחה" ומשנת 1945 ועד לקום המדינה היה מפקד בכיר באצ"ל. בעל השכלה אקדמית, פרופסור-מרצה בדיני מיסים. עיטורים: "עלה", אות האצ"ל ועוד.

חטיבת פרונזה 18; גדוד דזרז'ינסקי

קיבל חיניוך חינוך מסורתי ציוני. בוגר בית-שפר יסודי. אחרי שחרורו מהצבא הצטרף ל"ברית החייל" בעירו.
בתקופת הכיבוש הנאצי יצא ליערות גולאב, ושם הצטרף לגדוד הפרטיזאנים של סרפיק. כחייל משוחרר, ידע שמואל את תורת הלחימה והצטיין כפרטיזן. הוא קיבל תפקיד כמפקד יחידה יהודית.
הם ניהלו זמן רב קרבות עם המשטרה וחיל המצב המקומי.
בזמן המצור, ששם האויב על הקו לוקוב-דמבלין, נפל שמואל בעת קרב קשה.

*

ספר הפרטיזאנים היהודים, עמ' 666, 667.

שמואל היה בן 42 כשנהרג ביערות גולאב, בזמן מצור האוייב על הקו לוקוב-דמבלין.

ביבליוגרפיה :
ספר הפרטיזנים, כרך ב', פרק יד ללוחמים, עמוד 667.

ביבליוגרפיה:
ספר הפרטיזנים היהודים, כרך ב', פרק יד ללוחמים, עמוד 667.

ביבליוגרפיה:
ספר הפרטיזנים היהודים, כרך ב', פרק יד ללוחמים, עמוד 667.

ברח מגיטו ראדון (RADUN) ליערות נאצ`ה (NACHE), יחד עם אחיו יעקב ואהרון, והצטרף לפרטיזנים. השתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים ומשתפי הפעולה המקומיים. בחודש יוני 1944 היה בחניית-ביניים, יחד עם עוד כתריסר פרטיזנים יהודים. בני המקום שגילו את הדבר הזעיקו את הכנופיות של "הפולנים הלבנים" ובקרב שהתפתח נפלו שבעה פרטיזנים, ביניהם גם חיים אוסנר.

מוצאו ממשפחת עובדי אדמה. לפני המלחמה שירת בצבא הפולני. כשהאיזור נכבש על ידי הגרמנים נכלא בגיטו ראדון (RADUN). ברח מהגיטו, יחד עם אחיו יעקב וחיים, ליערות שבסביבה והצטרף לפרטיזנים. השתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים ולחם נגד משתפי-הפעולה המקומיים. בדצמבר 1943 נפצע קשה ברגליו בעת התנגשות עם כנופיית "הפולנים הלבנים". נשאר בשדה הקרב במשך כמה ימים מבלי שהבחינו בו. לאחר שנמצא הועבר לבסיס. בהיעדר רופא ותרופות קיבל הרעלת דם וכעבור מספר ימים מת.

חבר במחתרת המקומית בגיטו ראדון (RADUN). במאי 1942 נמלט מהגיטו, יחד עם אחיו, חיים ואהרון והצטרף לפרטיזנים ביערות נאצ`ה (NACHE). לאחר שחרור האיזור גוייס למלחמה נגד הכנופיות הלאומניות שנלחמו נגד המשטר הסובייטי. באחת ההתנגשויות עם "הפולנים הלבנים" נפצע, וכדי לא ליפול חי בידיהם שם קץ לחיו.

* שנר-נשמית שרה – הפלוגה ה – 51, קורות הפרטיזנים, של יהודי גטו סלונים, הוצאת בית לוחמי הגטאות ומשרד הבטחון, 1990.

בן למשפחה חסידית אמידה בורשה. בבחרותו ניתק את עצמו ממסורת המשפחה, פנה ללימודים אוניברסיטאיים ולפעילות במפלגה הקומוניסטית.
בפרוץ המלחמה (1939) ברח מורשה והגיע לביאליסטוק. כשהגרמנים כבשו את העיר נכלא בגיטו. בגיטו קיבל על עצמו לנהל את בית המרחץ הציבורי והוא הפך את המקום הזה למוקד פעילות הוועד האנטיפשיסטי בגיטו שאסקולה היה חבר בו. במקום זה חוברו כרוזים וחומר תעמולה אחר של המחתרת ולעיתם התקיימו שם גם ישיבות מפקדת המחתרת הלוחמת.
אוסקולה השתתף באורח פעיל במרד הגיטו בביאליסטוק (אוגוסט 1943) ונפל בקרב.

חטיבת וו אימיה רודיני; גדוד ז'וקוב

חטיבת פוביידה; גדוד פוביידה

החל משנת 1926 עבד כעיתונאי בעיתון "לאדזער טאגבלאט", כן החל לפרסם שירים וסיפורים מפרי עיטו. בשנת 1927 הצטרף למפלגת "פועלי ציון", והיה אחד מפעיליה הבולטים. בשנת 1935 עבר, לפי בקשת המפלגה, לעבודה עיתונאית בעיתון "דאס ווארט" שהופיע בורשה. לאחר שהגרמנים כבשו את ורשה נכלא בגטו ושם היה אחד מעוזריו הנאמנים של עמנואל רינגלבלום. בנוסף לעבודתו במחיצתו של רינגלבלום היה פעיל במחתרת והשתתף בהוצאת הפרסומים המחתרתיים של המפלגה. בגניזת "עונג שבת". נשמרו 13 כתבי יד מפרי עיטו. נרצח על ידי הגרמנים.

מנעוריו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" בעיר מולדתו. בפרוץ המלחמה (1939) נמצא בהכשרה בצ`נסטוחוב (CZESTOCHOWA). כשהאיזור נכבש על ידי הגרמנים נכלא בגיטו, הצטרף למחתרת של אי"ל והיה פעיל בגיטו הקטן בצ`נסטוחוב. הצטיין בביצוע מדוקדק של כל השליחויות שהוטלו עליו על ידי האי"ל, בין אלה היה גיוס כספים לרכישת נשק.
חיים היה מהראשונים שיצאו אל מחוץ לגיטו כדי ליצור קשר לשיתוף פעולה עם המחתרת הפולנית. לשליחות כזו יצא בחודש מרץ 1943 ומאז נעלמו עקבותיו.

חבר במחתרת האנטינאצית בגטו קובנה (Kaunas). השתייך לקולקטיב החלוצי "מילדוס 7" בגטו קובנה. עקבותיו נעלמו.

חטיבה קלינקוביצ'סקאיה 99; גדוד וורושילוב

חטיבת ביילורוסקאיה 4; גדוד 6

הגיע לבודפשט, בשנות ה-20 של המאה. עסק בענף הטקסטיל. היה ציוני פעיל.
לאחר עלייתו של שמואל שפרינגמן ב-18.1.1944, נבחר לגזבר ה"ועדה לעזרה והצלה".
ב-27.5.1944 נעצר, יחד עם הנזי ברנד וישראל קסטנר, על ידי הריגול הנגדי ההונגרי, אך כעבור זמן שוחרר וכן גם יתר העצורים.
היה מן הקובעים את הרכב היוצאים ברכבת של ה"ועדה לעזרה והצלה", שיעדה היה שווייץ. עם הקמת "מחלקה A" בניהולו של אוטו קומוי במשרדי הצלב האדום הבינלאומי, היה מן האחראים להשגת אמצעים כספיים להקמת בתי ילדים וציודם. משלוחי כסף, שנשלחו מאיסטנבול ומשווייץ, הגיעו לידיו. היה מופקד על חלוקת הכספים לפעולות ההצלה שבוצעו על ידי תנועות הנוער הציוניות.
אחרי השחרור המשיך את עיסוקיו בענף הטקסטיל, עד הלאמת המפעלים בידי השלטון הקומוניסטי בהונגריה.
ב-1950 עבר לווינה וב-1957 לגרמניה.

חבר המחתרת בקבוצתו של נחום פלדמן בגטו מינסק (Minsk). היה מומחה בדפוס ובביתו הכינו תעודות מזוייפות. בהמשך יצא ליער והצטרף ללחימה הפרטיזנית.

ברח מהגטו והצטרף ליחידה הפרטיזנית של טוביה ביילסקי. עבד בסדנת היחידה בתיקון כלי נשק.

שמו נזכר בין הנספים באקציה בבנדין ב- 25.6.1943-22, בצד שמותיהם של הרשל שפרינגר ויוסלה רוזנהפט.

מיוזמי הקמת הקבוצה המחתרתית "אירגון הסוציאליסטים הפולנים" (Organizacja Polskich Socialist), בשנת 1940 בגטו ורשה (Warszawa), שהחלה לפעול במקביל ל"בונד". הקבוצה יצרה קשרים עם השמאל הפולני נישלחו מדריכים לגטו להכשיר את חברי הקבוצה לפעולה חבלנית. אנטוני נרצח על ידי הגסטאפו באביב של שנת 1942.

אופנהיים ראובן

כשהגרמנים כבשו את עיר הולדתו נובוגרודק (NOVOGRODEK) נכלא בגיטו המקומי. ברח מהגיטו, יחד עם הוריו, ליערות נאליבוקי ושם הצטרף לפרטיזנים. שירת כפרטיזן לוחם וחבלן בגדוד של טוביה בילסקי. השתתף בפעולות קרביות ובמיקוש רכבות האוייב.
עלה ארצה עם הוריו בשנת 1947. התגייס לשורות צה"ל ולחם במלחמת העצמאות. נפל בקרב על לטרון.

אופנהיים שמואל כשהגרמנים כבשו את עיר מולדתו נכלא בגיטו ונאלץ לעבודה בכפייה. ברח, יחד עם בני משפחתו, מהגיטו ליערות והצטרף לגדוד הפרטיזני של טוביה בילסקי ושובץ בסדנא לייצור ותיקון נשק. בעת פעילותו הפרטיזנית נפצע. שני בניו, יהושוע וראובן, גם הם לחמו כפרטיזנים. עלה ארצה עם אשתו ושלושת ילדיו בשנת 1947. הבן הצעיר ראובן נפל במלחמת השחרור בקרב על לטרון.

אופנהיים יהושוע

יהושע היה הבן הבכור למשפחה בת 5 נפשות. כשהגרמנים הגיעו לעיר מולדתו (1941), והקימו שם גיטו, הוא ברח מהגטו והצטרף לגדוד הפרטיזנים של "בילסקי" ביערות האיזור הסמוך. בשנות לחימתו בשורות הפרטיזנים הצטיין כלוחם מן השורה הראשונה והבריח עשרות אנשים, נשים וטף מהגטו ליערות. כמו כן השתתף בקרבות מול הגרמנים ופיצוץ מסילות רכבת.

חבר ב"מחתרת האנטיפשיסטית" בגיטו קובנה. בנובמבר 1943 יצא מהגיטו עם קבוצת חברי המחתרת להצטרף לפרטיזנים ביערות רודניקי. בדרך נפגע בידו, מכדור שנפלט מנשקו של חבר למסע זה, ומסיבה זו נאלץ לשוב לגיטו. משה נשאר נכה בידו והמשיך לפעול ב"מחתרת". בעת נסיגת הגרמנים וחיסול הגיטו של קובנה, ביולי 1944, מצא מסתור במחבוא תת-קרקעי והצליח לשרוד.
עלה ארצה.

בגיל 13 הצטרף לתנועתו. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה, הוכנס יחד עם יהודי העיר והסביבה לגטו, אולם יחד עם חברו שבתאי נמט, ברח לבודפשט, בעזרת תעודות מזויםפות שהובאו להם משם.
עסק בהכנת תעודות מזויפות וחלוקתן ובמסגרת תפקידו זה נסע לגטו בעיר שופרון. הסתתר בבונקר שהיה בבניין הטכיון בבודפשט. באוגוסט 1944, נתפס על ידי המשטרה ההונגרית ועונה, כדי שיגלה את שמות חבריו, אך הוא הצליח לעמוד בעינויים ולשמור על סודו. הועבר למחנה מעצר קישטרצ'ה, ברח והצטרף שוב למחתרת ושהה בבונקר בשדרות הונגריה.
יחס עם חבר תנועתו, טומי פריימן, התייצב במטה של מפלגת "צלב החץ", הפשיסטית והצטרף לשורותיה. קיבל תעודות אותנטיות ובעזרתן עסק בהוצאת יהודים מן "הבתים המוגנים". השתתף בהקמת הבונקר בלאצי-קז.ב7.12.1944, נתפס שוב ונכלא בבית הסוהר בשדרות מרגיש בבודפשט ואחר כך הועבר לבית הכלא בעיר שופרונקיהידה. בסוף ינואר 1945 הועבר לעיר סומבטהיי ושם הועסק בםפירוק נפלים של פצצות. הצליח לברוח ולהגיע ליוגוסלביה. ב-1948 גויס לצבא הצ'כי ונרשם ללימודים בטכניון בפראג.

באפריל 1949 עלה ארצה. בשנים 1950 - 1961 שירת בצה"ל בהנדסה קרבית והשתחרר בדרגת רב-סרן.
בשנים 1962 - 1970, נשלח לחו"ל מטעם סולל-בונה ובין השנים 1971 - 1990, מטעם או.ר.ש. הבינלאומי.
גר בחיפה עם אשתו, דרורה, מבית ביברשטיין.

חבר בקבוצה המחתרתית "איסקרה", שהחלה לפעול עוד לפני הקמתו של "החלוץ הלוחם". השתתף בהתקפה על קפה "ציגנריה", שנערכה בליל 22 בדצמבר 1942. ב- 2 בנובמבר 1943 רוברט, עם חבר נוסף מהמחתרת ירו במלשין מרצל גרינר, אך לא הצליחו במשימה. לקול צעקותיו של הנתקף הופיעו אנשי המשטרה. במרדף שהתפתח רוברט מעד ונפל מגגו של בית ונהרג.

אופנר רוברט.

היה חבר במחתרת החלוצית, נעצר ועונה בחקירות של הפשיסטים ואף הועמד לדין בגין פעילות מחתרתית, אך הוא עמד בעינויים ולא גילה דבר. הצליח לברוח מהמעצר והגיע ליוגוסלביה שם היה עד לשחרור ארץ זו בידי הצבא האדום.

בעת הכיבוש הגרמני נכלא בגטו בעיר מולדתו, ולאחר מכן בגטו בווילנה (Vilnius). ברח מהגטו ליערות ונלחם כפרטיזן. לאחר שחרור האזור על ידי הצבא הסובייטי שב לעיירתו, אך כעבור זמן לא רב נפטר.