הנצחה >> מסע לאתרי זיכרון  >> פרטיזנים ולוחמים יהודים מווהלין

 

 

האנדרטה לזכר
פרטיזנים ולוחמים

יהודים מווהלין 

בשנת 1977 נחנכה האנדרטה לזכר פרטיזנים ולוחמים יהודים מווהלין,
שעוצבה ע"י הפסלת איילת ביתן שלונסקי ובוצעה בשיתוף עם האדריכל מיכאל אלקוב, ברחבת הפרטיזנים הצמודה לבית ווהלין בגבעתיים. האנדרטה הוקמה כהוקרה ללוחמים היהודים בשורות הפרטיזנים מווהלין, בתקופת השואה.
האנדרטה בנויה משני קירות מצופים בשיש, האחד מאוזן בעל שיפוע והשני מאונך בצורה מרובעת בעלת צלעות לא שוות, הניצבת בקצה הרחבה וגובלת עם גן ציבורי. על הקיר הניצב ישנו ציור גדול-מימדים של פרטיזן אוחז בנשק, העתק רישום מ-1943 מעשה ידיו של הצייר אלכסנדר בוגן, שהיה פרטיזן בעצמו. לצדו ישנו הכיתוב בעברית ובאנגלית: "לזכר פרטיזנים ולוחמים יהודים מווהלין 1939-1945"
בצורתה הפורצת, בצבעים העזים של הקירות ובשילוב יצירתו של בוגן, ביקשה האמנית להדגיש את החיים, הגאווה, האקטיביות והלחימה של הפרטיזנים היהודים.

 

אוקראינה
רפובליקה סובייטית בזמן מלחמת העולם השנייה, בעלת מסורת ארוכה של אנטישמיות ורדיפות דמים נגד היהודים. מספר היהודים בספטמבר 1939, היה 1.5 מיליון, ואחרי סיפוח מערב אוקראינה, בוקובינה ובסרביה לבריה"מ הגיע, ערב הפלישה הגרמנית, ל-2.4 מיליון – הריכוז השני בגודלו באירופה (אחרי פולין).  800 אלף יהודים הצליחו להתפנות או לברוח מאוקראינה לפני הכיבוש. מיד עם כניסת הגרמנים, נערכו פוגרומים ביהודי אוקראינה\ ובעקבות הכוחות הכובשים נכנסו למדינה אייזנזצגרופן C ו-D, שהחלו בחיסול מוחלט של היהודים. אוקראינים רבים שיתפו פעולה עם הגרמנים, הן במולדתם והן מחוצה לה.

מיד לאחר הכיבוש הוטלו על היהודים גזירות של סימונם, מונו ועדים יהודיים, היהודים נרשמו ורוכזו בגטאות. במשך מספר חודשים הועסקו היהודים בעבודות כפייה ולאחר מכן, נרצחו ביריות ובמשאיות גז מחוץ לערי מושבם. בין הקהילות הבולטות באוקראינה שחוסלו היו קייב, דניפרופרובסק, ז'יטומיר, חרקוב ואודסה. לאחר השחרור (שהושלם באוגוסט 1944), נתקלו השרידים – כמה עשרות אלפי יהודים בלבד – באנטישמיות עזה, ורבים מהם היגרו לארץ ישראל.

 


ווהלין, חלק ארץ של יערות ואגמים במערב אוקראינה צמודה לפולסיה, שגם היא שופעת יערות עבותים וביצות. 1941-1942 היו שנות חיסול היהודים. 

התנגדות היהודים בווהלין היתה עזה והתבטאה במרידות בערים ובעיירות, נהירה ליערות ולביצות, הקמת מחתרות והצטרפות לפרטיזנים. האיינזצגרופן C ו-D (אסיידה-ס'-סייפו – Orpo Ordenune Polizei)), בסיוע  אוקראינים ,  ליטאים  ואחרים  רצחו
כ-90% מהיהודים. אך גם ביערות העבותים לא תמיד מצאו המורדים מקלט. האוקראינים הקימו יחידות צבאיות לסיוע לגרמנים, שוטטו ביערות ובאגמים ורצחו יהודים. גם הפולנים הצטרפו למסע הרצח.
גם ברגעיהם האחרונים ליד בורות המוות, השמיעו היהודים דברי מרי ונקם. לימים, הפכה ההתנגדות למרידות של ממש בעיירות ובגטאות, שריפת בתים ובריחה המונית. לדוגמא – בעייריה טוצ'ין, בזמן החיסול ב-24.9.1942, התנפלו היהודים על רוצחיהם וכ-2,000 יהודים הצליחו לברוח, תחת מטח-אש כבד, ליערות. מהעיר סרנה ברחו כ-3,000 יהודים. למצער, עד הסוף המלחמה שרדו רק מעטי מעט.
היהודים התארגנו בגטאות וביישובים, השיגו נשק יצאו להילחם. כ-40 קבוצות הגיעו ליערות ולביצות. לרוע מזלם, הפרטיזנקה הסובייטית לא פעלה באזור והיחידות האוקראיניות (אופ"א) והפולניות (AK), לא רק שלא גייסו יהודים לשורותיהם, אלא גם רצחו אותם. למרות זאת, הוקמו יחידות יהודיות מזוינות.
לקראת 1943, המצב השתנה. יחידות גדולות ומצוידות היטב של פרטיזנים רוסים חדרו לשטח. אמנם ליהודים לא היה קל להתקבל ליחידות אלה, אך המצב הכללי ביער השתפר. המשפחות והיחידות בנו מחפורות ובאזור צצו יחידות פרטיזנים יהודים. הרבה צעירים צורפו לחטיבות הרוסיות של בגמה, פיודורוב, קולפק ועוד. בין מפקדי היחידות היהודיות היו משה גילדלמן (מישה דיאדיה)ואלכסנדר אבוגוב. מספר הפרטיזנים היהודים אמד על כ-2,000 איש. בתחילת 1944 שוחרר האזור ע"י הצבא הרוסי.

 


ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

Powered by Artvision | Truppo Websites