הנצחה >> מסע לאתרי זיכרון  >> מאשה ברוסקינה

 

 

האנדרטה לזכר
מאשה ברוסקינה
וללוחמות היהודיות שנספו במלחמתן
נגד הנאצים
 

מאשה ברוסקינה נולדה במשפחה יהודית בעיר מינסק ב-1924. בסוף יוני 1941 הועב רה משפחתה של מאשה לגטו. מאשה הצליחה לברוח לצד הארי, שם הצטרפה למחתרת האנטי-נאצית. היא התחילה לעבוד כסייעת בבית החולים לשבויי מלחמה והבריחה לתוך בית החולים בגדים אזרחיים ותעודות מזויפות, אשר היו אמורים לאפשר לשבויים לברוח אל היערות ולהצטרף ליחידות הפרטיזנים. באוקטובר 1941 ניסו שבויי המלחמה להימלט מבית החולים. הבריחה נכשלה ואחד מהם הסגיר את מאשה. ב-14 באוקטובר 1941 היא ועוד שני חברי המחתרת נעצרו על ידי הגסטאפו ומאשה הוכתה ועונתה, אך רוחה לא נשברה. היא אף הצליחה להגניב פתק לאמה מהכלא, בו ביקשה ממנה להביא לה בגדים נקיים, כיוון שהיא רוצה להיות לבושה בצורה הולמת כאשר יוציאו אותה להורג.


האנדרטה בכפר הירוק לזכרה של מאשה ברוסקינה ולשאר לוחמות יהודיות שנספו במלחמתן  נגד הנאצים

ב-26 באוקטובר 1941 הוצאו להורג בתלייה מאשה ברוסקינה ושני חבריה למחתרת מינסק - קיריל טרוס וולדימיר שרבצביץ'. הם הובלו בתהלוכה ברחובות מינסק כשמאשה, ידיה כבולות, נושאת על צווארה שלט בו נכתב בגרמנית וברוסית: "אנחנו פרטיזנים וירינו בכוחות גרמניים". ההוצאה להורג בוצעה על ידי חיילים גרמנים ומשתפי הפעולה הליטאים. כל מהלך ההוצאה להורג צולם על ידי צלם גרמני. זכרה של מאשה לא הונצח לא בברית המועצות ולא בבלרוס. 
 

 

בלרוס


ב-1939 סיפחה לעצמה בריה"מ את בלרוס המערבית, שהיתה עד אז חלק מפולניה.מספר התושבים היה כ-10 מיליון, מתוכם כ-7% יהודים שהתגוררו בישובי "תחום המושב", שם איפשר הממשל הצארי ליהודים להתיישב. ביוני-יולי 1941, עם הפלישה, כבשה גרמניה את בלרוס ועם הצבא הגיעו גם יחידות המוות – האיינזצגורפן A ו-B. מסע הרצח ביהודים החל, בסיועם של הנאצים והמיליציה המקומית. בסוף 1942, נותרו מעטי מעט. תהליך השמדת היהודים היה דומה ברוב ארצות מרכז ומזרח אירופה. האוכלוסיה המקומית נחשפה להסתה נגד היהודים, לאחר מכן החל רצח המנהיגים היהודים, הטלת גזירות, שוד הרכוש, הטלאי הצהוב, מחנות לעבודות-פרך, הקמת גטאות והשמדה המונית. מאות אלפי יהודים נטבחו בכל עיר ויישוב והושלכו לקברי אחים. יחידות הרצח צירפו לשורותיהם אוקראינים, ליטאים, לטבים ואחרים. הגויים, שהיו חבריהם הקרובים או שכניהם של היהודים הפכו לאויבים.

מאשה ברוניסקה מוצאת להורג בתליה - 26 באוקטובר 1941

התנגדות היהודים, "ליטוואקים" עקשנים, צמחה מתוך הרצון לשלוט בגורלם, להימלט או להקים תאי-לחימה באזור שהיה למזלם מוקף יערות עבותים וביצות. התגובות הראשונות החלו ליד בורות המוות, בהתפרצות בודדים ובהמשך בהתקוממות נגד ה-S.S, ארגון מחתרת, מרד, פריצת גדרות הגטו והקמת גדודי פרטיזנים, הן על טהרת הלוחם היהודי והן בחטיבות הפרטיזנים הסובייטים.


הפרטיזנקה הרוסית פעלה בערים וביערות. המארגנים היו קומוניסטים שהונצחו לשטח הכבוש. ביניהם היו גם יהודים וחייהם ביערות היו קשים. חלקם נהרגו בקרבות, אחרים מתו מקור או מרעב או שנרצחו ע"י המחתרת הפולנית א.ק. האנטישמית. רבים גם נמסרו לידי הנאצים, תמורת וודקה או מלח. למרות זאת, הצליחו היהודים להתמקם ביערות ובביצות, בנו בונקרים, השיגו נשק ועמדו על נפשם. עם הזמן גדלו הגדודים היהודיים והוקמו גם 'אוטריאדים' (יחידות) שקלטו משפחות, זקנים וטף, כגון גדוד האחים ביילסקי שמנה ;1,300 נפש. יהודים רבים השתלבו בגדודים הבלרוסים, חיבלו בתובלה ובתקשורת הגרמנית. 15,000 יהודים לקחו חלק פעיל בלוחמה הפרטיזנית ועוד אלפים רבים הסתתרו ביערות ובביצות. הבלרוסים מעריכים שמספר הלוחמים והפעילים ביערות היה כ-375,000 איש. היהודים שכלו רבבות שנפלו בדרכם ליערות וביערות עצמם.

 

 

 

 

 


ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

Powered by Artvision | Truppo Websites