שיר געגוגעים

חזרה

געגועים

(אלמוני  -  9.3.1943)

 

 

כבר גר אני שנה שלמה כמעט,

בעיר שחורה ששמה טרזיינשטדט,

ובהיזכרי בעיר מולדתי,

עכשיו מבין אני מה לי היה ביתי.

 

מולדת יקרה, הבית היקר,

גרשוני והגלוני לניכר,

אל המקום שלא ארצה להיות בו.

שכל חלש אינו יכול חיות בו.

 

הה, לו יכולתי אל ביתי לחזור,

נדמה ששם תמיד אוויר ואור.

איך לא ידעתי אז, כשגרתי שם,

מה טוב היה לי, מה השארתי שם !

 

אבל עכשיו אני זוכרך, המכורה,

ממרחקים את ככוכב לי מאירה !

פה אנשים הולכים ברחוב וכל אחד

אשר יראם הלא יבין מיד

כי זה הגטו של טרזין: הפנים

עדים כי הם סובלים ומענים.

 

פה - לחם צר של עניים

מה נוראים פה החיים.

אך אל יאוש אולי הכל

עוד ישתנה, והעולם גדול.

המתן, חכה יבוא הזמן

ואל ביתך תשוב מכאן

כך אשנן בלב, הה מכורה,

מולדתי, נפשי אותך זוכרה !

 

 

(מתוך: אין פרפרים פה, הוצאת מורשת, בית עדות ע"ש מ. אנילביץ
וספריית פועלים באמצעות המוזאון היהודי ממלכתי בפראג, 1966, עמ' 36.)

 

ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

Powered by Artvision | Truppo Websites