הקרב בכפר חטין

חזרה

הקרב בכפר חטין - ביילרוס
מאת: לוי-יצחק קוטון

 

הכפר חטין נמחק מעל מפני השטח על-ידי הגרמנים בחורף 44/43. הממשל הביילרוסי החליט להקים, אחרי המלחמה בשטח הכפר, אתר זיכרון לאומי לכל הכפרים שנהרסו ולכל המליונים שנרצחו בביילרוס.

השתתפתי בקרב על הכפר חטין כפרטיזן בבריגדה "דאדיא ואסיא", אוטריאד מסטיטל, בין הראשונים שקמו בביילרוס.

ביום בהיר, באמצע החורף, קיבלנו פקודה לצאת לפעולה, ללא שום הסבר. צעדנו דרך היערות כ-40 ק"מ. היינו כחמישים פרטיזנים. לקראת הערב הגענו לפאתי כפר. לפנינו השתרע שטח מושלג, ללא עצים. נכנסנו לכפר והתחלקנו לקבוצות של 4-5 איש. אנשי הכפר קיבלו אותנו בסבר פנים יפות, בישלו עבורנו ואירחו אותנו ללינה לילית.

בקצה הכפר עמדו על המשמר שומרי הקבוצה, ועבר עלינו לילה שקט. לקראת השעה 10:00 בבוקר החלטנו להתארגן ליציאה.

צעדנו בשלג כ- 3-4 קילומטרים לכיוון הכביש הראשי מינסק-מוסקווה. מאוחר יותר, התברר לנו שהיתה כוונה לערוך לנו מארב. עוד אנו צועדים במרכז הכביש, הופיע רכב צבאי ובה חיילים גרמניים, ומשאית גרמנית, שגררה תותחים. מכל עבר, החלו להישמע יריות, וקיבלנו פקודה לסגת לכפר, בו שהינו לילה קודם.

בעוד אנו מסתתרים בבתים, נשמעה לפתע ירייה מנשקו של אחד השומרים בקצה הכפר.  יצאנו החוצה. נעמדתי צמוד לקיר הבית וראיתי את אחד הפרטיזנים שלנו, היהודי מנשה קפילוביץ, רץ במעלה הרחוב.

באותה עת, הנמיך טוב מטוס קרב והחל לשגר יריות לעברנו. מנשה נפגע.
תחת אש כבדה, קיבלנו הוראה לנסות לסגת ליער הגדול, ממנו הגענו. הגרמנים הספיקו להתקרב לכפר והחלו להפגיזו. בעת הנסיגה, ספגנו קורבנות רבים.
מרחוק, ראיתי את הכפר עולה בלהבות, על תושביו.

בשנת 2000, ביקרתי במקום. הסתבר לי שבספרי ההיסטוריה, הקרב לא נרשם כפי שהתרחש במציאות.

 

ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

Powered by Artvision | Truppo Websites