קיץ 1944

חזרה

מאת: מרק הרמן

חודש יוני 1944.
חודש קודם לכן, הייתי עדיין תלמיד בבית-ספר בעיירה CUORGNE, שנוהל על-ידי מסדר הסאלזיאנים. עיירה זו נמצאת במרחק 6 ק"מ מהכפר CANISCHIO, בו התגוררתי. הגעתי לכפר בחודש ספטמבר 1943, לאחר בריחתי מהשבי הגרמני, בדרכי מאיטליה לגרמניה.

נפלתי בשבי יחד עם חיילים איטלקים, שהאמינו שיצליחו להגיע ברכבת לביתם, לאחר שאיטליה חתמה על שביתת נשק עם בנות הברית ב-8 בספטמבר 1943. אבל הגרמנים חשבו אחרת: הם גייסו, קודם לכן, כוחות רבים לאיטליה, כיוון שצפו את הדחתו ומאסרו של מוסוליני, בחודש יולי.

זאת, בנוסף לכוחות שנסוגו כבר מאפריקה (בנות הברית נחתו כבר בסיציליה). בעזרת הפשיסטים, שחודשיים קודם לכן הודחו מהשלטון, ,פסו הגרמנים את כל תחנות הרכבת המרכזיות ולקחו בשבי את החיילים. החייל האיטלקי Giovann Ferno, שרצה לקחת אותו לביתו ב- Carnischio, כתב מכתב להוריו וביקשם לקבל אותי כבן, כי הוא עצמו נוסע לשבי בגרמניה. באותו כפר, הכירו אותי מספר משפחות עמידות והחליטו, שאני צריך ללמוד. כך זכיתי למספר חודשי לימוד, שתרמו לי להעמקת הידע בשפה האיטלקית.

בזמן לימודי, שמעתי מדי פעם מספר יריות והיו שמועות, שמתארגן כוח של פרטיזנים. בתחילת 1944, הוציאו הפשיסטים צווי גיוס. רבים מהמגויסים החליטו לא להתייצב ולברוח להרים, על מנת להצטרף לפרטיזנים, שהחלו בהתארגנות רצינית. מוסולינו ייסד אז את הרפובליקה של סאלו, תחת חסות ופיקוח גרמני. קודם לכן, הוא שוחרר מבית הסוהר בעזרת יחידת צנחנים גרמנים, בפיקודו של אוטו סקורצני.

התחברותי לפרטיזנים היתה מוצלחת מאוד, ואפשר להגדירה אפילו "נס". שנים לאחר מכן, סיפרו לי הצ'כים, שנשלחתי אליהם כביכול "משמיים".

ישבתי בחדרי בקאניסקיו וצפיתי דרך החלון לכבוש ממול, שהוביל למרכז הכפר. לפתע, הופיע שתי משאיות מחומשות במקלעים על הגג. המשאיות היו מלאות חיילים, ולא יכולתי לדעת מהיכן הם, אך היה לי ברור שאלה לא גרמנים ולא פשיסטים איטלקים. החלטתי ללכת לכיכר הכפר, על מנת להבין מה מתרחש. הוריו של ג'יובני חששו מעט, אך לא התנגדו. הגעתי לכיכר ולנגד עיני נגלה מחזה מוזר. מצד אחד עומדים פרטיזנים, כשלחולצתם קשורות מטפחות אדומות. מצד שני עומדים החיילים, שלא ידעתי מי הם. התקרבתי ושמעתי אותם דוברים שפה, הדומה לפולנית. הבנתי ששתי הקבוצות אינן מבינות זו את זו. תרגמתי עבורם את השיחה. הסתבר, ששני הקצינים שפיקדו על החיילים, ידעו גם פולנית די טובה. מפקד היחידה היה הליוטנט בכיר Leopold Vrana, וסגנו - סגן בשם Mirko. היחידה, שמנתה כ- 60  איש נקרה "יחידת Vrana". ברגע החלטתי, שזו ההזדמנות לה חיכיתי, מאז הכיבוש הגרמני. חזרתי לביתי והסברתי להורים של ג'יובני, שאני עוזב עם הפרטיזנים. הם לא ממש הבינו במה הדברים אמורים ורק שאלו, אם אחזור לישון בבית. כך קרה, שבעקבות הפגישה שנקבעה בין הפרטיזנים ובין הצ'כים בכפר שלי, הפכתי למתורגמן של המפקד Vrana ושל מפקד בריגדה "49 גריבלדי", Guiseppe . עם הזמן, הבנתי מה בדיוק עושים הצ'כים באיטליה. התברר שהגרמנים, לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה, השאירו ב"פרוטקטורט" צבא מקצועי של כ-6000 חיילים, כולם בגילאים 30 פלוס. כאשר החזית הרוסית החלה להתקרב, החליטו הגרמנים להעביר את הצ'כים לאיטליה ולהטיל עליהם תפקידי שמיעה על גשרים, מחסני תחמושת ומתקנים אחרים. עם בואם לאיטליה, החליטו חלקם להצטרף לפרטיזנים, אך היות ומשפחותיהם היו תחת הכיבוש הגרמני, היה צורך לביים התקפה פרטיזנית וכניעה של הצ'כים. הצ'כים היו מצוידים ברובים ישנים מסוג "שטייר". היה ברור שעם הזמן הם יצאו מכלל שימוש, גם בגלל מחסור בתחמושת. בינתיים, גדל כוחם של הפרטיזנים והם החלו להתקיף מחנות פשיסטים ב- Cuorgne והסביבה. באחת ההתקלויות עם הפשיסטים, בצומת דרים הנקראת Pedagio , נפל פרטיזן שלנו בשםDomenico Viano . מאוחר יותר נקראה הבריגדה 40 גריבלדי, על שמו.

היה ברור, שהפשיסטים לא יתנו לפרטיזנים להשתולל בסביבה לאורן זמן והם החליטו לעשות סדר, וכך זכיתי לקרב הראשון שלי, ביולי 1944. בכפר בו התגוררתי - Canischio . בקרב זה, ריכזו הפשיסטים כוח גדול, שהתקדם לכיוון Canischio. הכוח עבר בדרכו מספר כפרים, שהיו ריקים מפרטיזנים. הבריגדה שלנו נערכה לקרב. הצ'כים תפסו את המורדים שחלשו על כבוש הגישה לכפר, וכאן הם לימדו את הפשיסטים, חיילים מקצועיים, מהם. נותרתי ללא תעסוקה, כיוון שעדיין לא היה ברשותי נשק ארוך קנה. אומנם היה ברשותי אקדח קטן, 6.35 מ"מ, שקיבלתי מתנה מפרטיזן, אך זה היה יכול להספיק רק לקרב פנים מול פנים. לכן, לקחתי איתי תחמושת, במטרה לספק אותה לפרטיזנים בעמדות, אליהן תכננתי להגיע. בשלב ראשון, הצטרפתי לעמדה שתפס הפרטיזן Beppe (קיצור של Guiseppe) . ברשותו היה תת מקלע ארוך קנה, שנקרא "מיטרה". התמקמתי לצידו ומילאתי עבורו את המחסניות שהתרוקנו. הפשיסטים זיהו את העמדה לנו החלו לצלוף. מדי פעם, שמעתי כדורים שורקים מעל ראשינו. בשלב מסויים, הבחנו שהפשיסטים נסוגים, ככל הנראה כיוון שספגו אבידות רבות.

התקדמתי לעמדה של פרטיזן אחר, על מנת להשתתף במרדף אחר הפשיסטים. דבר אחד טרם למדנו: כאשר כוח נסוג, הוא מקבל חיפוי מכוח נוסף. הפרטיזן Attilio, בן הדרום, חטף כדור במצח ונפל לידי, מבלי להוציא הגה. לקחתי את הנשק שלו והמשכתי להתקדם. היה זה רובה ארוך קנה, ואורכו היה כגובהי. כאשר הפשיסטים עזבו את האזור, שבה כל הבריגדה ל - Canischio , להערכת מצב. היה ברור, שהפשיסטים יחזרו עם רוחות מתוגברים ואולי אף משוריינים. הבריגדה קיבלה פקודה לעזוב את הכפר ולסגת להרים, לאזור הכפר Ceresole Reale , שניצב בגובה 1,00 מטרים. בהגיענו לאזור, התברר לנו שהסביבה מונה עוד מספר יחידות פרטיזניות. ככל הנראה, מפקדת האזור החליטה לקיים קרב רציני נגד הפשיסטים במקום.

הנשק של Attilio לא נשאר ברשותי לאורך זמן. כאשר הגענו ל- Ceresole, ביקש ממני אחד הצ'כים שאמסור לו את הרובה, כי ה"שטייר" שלו יצא מכלל פעולה. היה ברור לי, אצל מי צריך להיות הרובה ומסרתי לו אותו, יחד עם התחמושת שסחבתי עמי.

לצ'רזולה הוביל כביש הרים סלול, ולא היתה בעיה למשוריינים להגיע לכפר. אך הפרטיזנים הפציצו כמה סלעים ענקיים שהיו תלויים מעל הכביש, וזה חסם את המשוריינים. היה בידינו "נשק" נוסף: הנחל Orco , שירד מההרים. בסוף הכפר, היה סכר ענק עם אגם, שסיפר מים לתחנות כוח שונות, ברך לטורינו. הייתי צמוד ל- Vrana , בכל המפגשים שלו עם מפקדים אחרים ומפקד האזור. בשלב מסויים, אמר לי Vrana , ללוות אותו למדרון הנגדי, שם היתה לפרטיזנים מרגמה של 81 מ"מ. הוא החליט שהוא יפעילה טוב יותר , מכל האחרים. הבעיה היתה, שלמרגמה היו רק כ- 15-16 פגזים.

כשהפשיסטים ראו שהם לא יוכלו להתקדם בכבוש, הם החלו לחצות את הנחל, אבל אז פתחו הפרטיזנים את הסכר, והמים החלו לזרום בחוזקה. מצידו השני של הנחל, המתינו הצ'כים וצלפו בפשיסטים. כעבור שנים, קראתי את ספרו של ההיסטוריון Roberto Battglia והתברר, שהקרב על Ceresole היה אחד הקרבות הגדולים של הפרטיזנים. לפשיסטים היו כ- 300 נפגעים. בנוסף, נפגע גם שר פשיסטי בשם Ravolini , שחשב ככל הנראה שיגיע ל"מצעד" של הכוחות הפשיסטים. הוא הופיע לשדה הקרב במדי שרד, וכך זוהה מרחוק. אך גם היחידה שלנו ספגה את אבידתו של החייל Vaclav Ebultta מהעיר Brino .

המפקד Vrana ירה כמחצית הפגזים שעמדו לרשותו, ואחד מהם נתקע בקנה. מאמצינו להוריד את הפגז לקנה, עלו על שרטון. Vrana ציווה לעומדים סביבו, לתפוס מחסה . הוא קיפל את שרוול חולצתו, הכניס ידו לקנה, שלף את הפגז והמשיך לירות, עד גמר הפגזים. לפשיסטים היתה כנראה סוללה שלמה של מרגמות, וגשם של פגזים ירד עלינו. בעודנו שוכבים על הקרקע, שמענו את פיצוצי הפגזים ונשמנו לרווחה לאחר כל פיצוץ, שמחים שאנו עדיין שלמים. Vrana אמר לי לשוב ליחידה.

בתום הקרב, הוחלט על נסיגה מעבר להרים לכיוון Val Grande , כיוון שלא היתה אפשרות לדאוג לאספקה עבור היחידה שלנו.

למחרת הגעתי לצידו השני של ההר. ליחידה הגיע אדם, לבוש בגדים אזרחיים. הוא הציג עצמו בשם פרנק בפני במפקד, ושאל אם יש ביחידתנו טכנאי רדיו. (שמו היה Gigi Seqre , והוא היה סוכן של ה-OSS - הביון הצבאי האמריקאי). הוא צנח באזורנו והרדיו שלו ניזוק. היו לנו שני טכנאים Josef Panek ו- Bedrick Krizka . הם הצטוו, יחד עמי, לעזוב את היחידה ולהצטרף לג'יג'י (שימשתי כמתורגמן וכשליח-רץ ומקשר בין ג'יג'י לבין היחידות השונות). יחד עם ג'יג'י, היה גם טלגרפיסט בשם Panfili Mario , אך הוא לא היה טכנאי. הרדיו תוקן והתחילו לשדר.

וכך, לאחר חודשיים בהם הייתי פרטיזן בבריגדה "גריבלדי 49", הצטרפתי ל-OSS, כשהיחידה הקטנה שלנו נודדת ממקום למקום, בין יחידות פרטיזניות שונות, משדרת יחידות למפקדה בנאפולי ופירנצה ומזמינה הנצחת נשק למלחמת הפרטיזנים נגד הנאצים והפשיסטים. כך המשכתי עד תום המלחמה. לא פעם היינו על סף מוות וחווינו סיכונים רבים .

 

ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

Powered by Artvision | Truppo Websites