זכרונות מאיטליה (ואל סאגונה)

חזרה

מאת: מרק הרמן

בנובמבר 1944 העברנו את המשרד לג'יאבנו אשר בוואל סאגונה, עיירה קטנה השוכנת לרגלי הרים, בסמוך ומדרום לעמק-סוזה. הכביש המוביל מעמק סוזה לג'יאבנו עובר במקביל לשני אגמים  גדולים, אגמי אביליאנה. את בסיסנו קבענו באחד הבתים-הכפריים, כשני קילומטרים מהעיירה, ליתר ביטחון. העיירה הייתה בשליטתם המוחלטת של הפרטיזנים. ברפת, הסמוכה לבית, הותקן ברצפה מחבוא בשביל הרדיו בשעת אזעקה בפני סכנה צפויה. בין העיירה לבין טורינו, בירת המחוז, הוחזק הקשר ברכבת חשמלית הנוסעת וחוזרת מספר פעמים ביום. אל העיירה הזאת הגיעה זרם חשמלי, ולכן יכולנו להפעיל את המשדר בהזנה ישירה מהתקע.

קיבלתי תעודה מתאימה ממפקדת הפרטיזנים המקומית, תחת השם פסיונה מרקו ושבעזרתה יכולתי להיכנס לכל מקום שרציתי, מבלי להיות מוטרד על ידי היחידות השונות של הפרטיזנים הפזורות בשטח. עכשיו יכולתי ביתר-ביטחון לנסוע לטורינו על מנת לקיים קשר עם רשתות מודיעין. בג'יבאנו קישרו אותי עם שני אנשים שיוכלו לעזור לי. אחד מהם היה ויטורה, מהנדס במקצועו, והשני היה מרטינו, בעל בית חורשת. 

באחד הבתים הקמתי, בעזרת חבר, בסיס משנה.
בסביבה פעלו בריגדות פרטיזנים מכל הזרמים. נוצר קשר עם  קפטן (סרן) האנגלי, קשר במקצועו,  אשר הוצנח לעיירה, כדי לקיים קשר עם הפרטיזנים. לאחר משא ומתן עם הקפטן, הוסדר עניין חלוקת הנשק שיוצנח, בין הבריגדות השונות. בהתאם לבקשות היחידות, שוגרו מברקי דרישה לנשק ממפקדת בעלות-הברית. לא הייתה בעיה לבקש נשק רב, כיוון שהמפקדה הממונה התכוונה ממילא להצניח כמות גדולה של נשק. היחידה שלנו נדרשה לסמן שדה להצנחה בשעות הלילה והיום. 

מדי יום לשידורי ה-בי.בי.סי וחיכנו לסימן מוסכם, שאמור היה להיות משודר עבורנו.
נודע לנו על ריכוז יחידות גרמניות, פשיסטים איטלקים ויחידות מצבאו של הגנרל הרוסי העריק ולאסוב, שהם התכוננו לכתר את הסביבה, אך, לדאבון לב, הנשק המבוקש על ידי יחידותינו לא הגיע.

ב-24 בנובמבר  פתחו הפשיסטים במתקפה גדולה והתקדמו אל מרכז העיירה.

פה ושם נראו בין ההרים בתים בוערים שהוצתו בידיהם. עם תחילת המתקפה איבדנו את הקשר עם היחידות הפרטיזניות ובנסיבות אלה, פעלנו על דעת עצמנו. הסתרנו את המשדר במחבואו וניסינו לחמוק מהכיתור. בחרנו להתקדם בכיוון ההפוך, כלומר, לכיוון העמק של טורינו. במהירות  עברנו את העיירה, שהייתה עתה ריקה מאדם. מההרים נשמעו מזמן לזמן קולות צרורות ירי של מקלעים. הגענו עד לנחל לא עמוק, סנגונה והתחלנו לחצות אותו. כדורים שרקו מעל ראשינו. בהרף עין תפסנו כי כל דרכי הבריחה כבר היו מנותקות. הכיתור היה שלם.

"בחזרה! אחרי!" צעקתי. שני האלחוטאים נשמעו לקריאתי .
במהירות חצינו את הנחל החזרה. שבנו לעיירה הריקה מאדם ווהסתתרנו. הכוח הפשיסטי נכנס אל תוך העיירה עם כלבי גישוש, דבר שסיכן את שני האלחוטאים במחבוא. בזכות התעודה המזויפת שהיתה ברשותי, לא הייתי בסכנה. כדי לטשטש את עקבות האלחוטאים מפני הכלבים, השתמשנו באמוניאק.  כשהתקרבו הכלבים למקום המחבוא של האלחוטאים הם התחילו להתעטש והגרמנים קראו להם לחזור. כך הודות לאומוניאק, ניצלו החיים של השדרים.

למחרת בבוקר הודיעו ברמקול על עוצר מוחלט, עד להודעה חדשה. החיילים ערכו חיפושים ועברו מבית לבית. עם זעודת הזהוי המזויפת בידי, הייתי בטוח.

ב-26 בנובמבר קרה אסון. 16 אווירונים של בעלות הברית הצניחו בצהרי היום נשק ובגדים, כל הנראה בטעות, באזור הנמצא בשליטת הפשיסטים. עד עצם היום הזה לא מובן מדוע הוצנח הנשק בטרם נראו הסימנים המוסכמים. עשרות פרטיזנים איבדו את חייהם בניסיון נואש לפרוץ את מחסום הפשיסטים כדי להציל חלק מהמשלוח המוצנח.

משהוסר העוצר יצאתי כמתוכנן לטורינו לדווח על מצבנו ועל ההצנחה האומללה. בינתיים, לא יכולנו להוציא את המשדר מהמבוא, כי הסביבה הייתה מבוקרת בקפדנות על ידי הצבא הכיבוש.

יצאתי לסיור בעמק סוזה. הייתי עסוק בהכנת בסיס למשלחת, אך הכל היה תלוי ביכולת להעביר את המשדר ואת האנשים מהשטח הנוצר. הכובשים המשיכו כל אותה עת בביקורת ובבדיקת תעודות אצל התושבים. העדפתי להתנועע כמה שפחות. לכן, רק כעבור חודש, כאשר נרגע המצב, הרגשנו שאנו יכולים להסתכן בהעברה לעמק סוזה. הוצאנו את המשדר ממחבואו, קשרנו אותו לאופניים וזזנו לכיוון עמק סוזה. לא ידענו היכן מוצבים המשמרות הניידות של הפשיסטים. במקרה הצורך, היה בידי כל אחד מאיתנו אקדח.  את עמק סוזה חצינו רגלי, בשלג טובעני, הגענו לקומבה, שם קבענו את בסיסנו.

בחורף קיבלנו מסר מכוחות האימפריה הבריטית בחזית האיטלקית, שלא תהיה אפשרות להצניח נשק ואספקה. באותם ימים פתחו הפרטיזנים השמאלנים במאבק מזוין כנגד הכוחות הבריטים ביוון שנלחמו בנאצים. גם כוחות המחתרת היוונים השתתפו במאבק בגרמנים.

 

 

 

           חדשות ועדכונים

 

ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

Powered by Artvision | Truppo Websites