על זכרון ונקמה

חזרה

 

ב"פורט התשיעי" (המצודה התשיעית בקובנה), גיא ההריגה של יהודי ליטא, מצאתי את המילים "זכרון" ו-"נקמה", שנחרטו באותיות קידוש לבנה בעזרת כף, מזלג או ציפורני הנידונים למוות. המילים חוזרות על עצמן בכל השפות ובכל מקום בו רוכזו יהודים לפני הוצאתם להורג.
את שבועת ה"נקמה" - אנו הניצולים, הפרטיזנים ואנשי המרי, השתדלנו לקיים - והצלחנו. ההצלחה הגדולה שלנו באה לידי ביטוי בעובדה שהגענו למולדת (או למקומות אחרים בעולם), זכינו להשתקם ולהקים משפחות, ושלמרות הכל, בימינו התגשם הפסוק "נצח ישראל לא ישקר." באשר לקיום צוואת ה"זכור", נדמה כי עדיין לא נעשה מספיק. בעיקר לא בכל הקשור למורשת השואה והלקח שהאנושות חייבת ללמוד ממנה.

האירועים הטרגיים והטראומטיים של השואה רחבים מני-ים ועמוקים מתהום רבה, וכל תיאור שלהם הוא בבחינת גרגר חול במדבר. הממדים האסטרונומיים של אירועי השואה, קשה להעלותם על הדעת. ובכל זאת, קמים להם לצד מכחישי השואה "היסטוריונים חדשים", המציעים היסטוריוגרפיה חדשה הגורסת: "שלא כצעקתם" של היהודים; לא היה "רצח" - אלא היו חולים במחלות מדבקות; היה צריך "להפריד בין האוכלוסין שלא ידבקו" ולכן שמו אותם ב"גטאות"; ולכן, כשאזלה כל תקוות לחייהם, נשרפו הגוויות בכבשנים; והמספרים של המתים אינו נכון;  והנתונים שהיהודים מוסרים הם "פרי דמיון", וכיוצא באלה אמירות מופרכות ושקריות.

ואכן, למרות מילוני הנרצחים, למרות שאירופה מלאה בקברים שנחפרו במהלך טבח שממדיו אסטרונומיים, הולכת ונמשכת השלשלת האנטישמית ומתגלגלת ל"פרוטוקולים חדשים של זקני ציון" הנכתבים חדשות לבקרים, ומופצים בעיתונות, באתרי האינטרנט ובחנויות הספרים.

כנגד גישה זו של הכחשת והשכחת השואה, אנחנו חייבים לטפח את הזיכרון הקולקטיבי שלה ולהנציח את האירועים, המעשים והאישים שפעלו באותה תקופה אפלה.
טיפוחו של הזיכרון הקולקטיבי הוא הערובה והביטחון לקיום הזיכרון לדורי דור.


ברוך שוב,
יו"ר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות 
ומורדי הגטאות בישראל

 

ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

Powered by Artvision | Truppo Websites