המאבק לחופש באירופה

חזרה

בייֶלורוסיה  |  ליטא  |  אוקראינה  |  שטחי הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית  |  פולין 
סלובקיה  |  יוגוסלביה, בולגריה ויוון  |  מערב אירופה


בייֶלורוסיה

בביֶלוֹרוסיה היה ריכוז הפרטיזנים הגדול ביותר במזרח אירופה. כבר בקיץ 1941 החלו לפעול בה הפרטיזנים. רובם היו חיילי הצבא אדום שהגרמנים כיתרו, והם נדדו בכפרים וביערות. מיעוטם היו פעילי המפלגה הקומוניסטית, שעם כניסת הגרמנים ברחו ממקומות מושבם. ביֶלוֹרוסיה, המשופעת ביערות ובביצות, הייתה אזור נוח לפעילות פרטיזנים בהיקף גדול.
כבר ביולי 1941, שבועות מספר בלבד אחרי פלישת הגרמנים לבריה"מ, חצו פעילים שנשלחו לצורך כך את קווי החזית והגיעו לאזורי סטארוֹבּין ,(Starobin) סלוּצק ,(Sluzk) וקוֹפּיל (Kopyl) שמדרום למינסק, והחלו לארגן יחידות פרטיזנים קטנות.


בין ראשוני הפעילים הללו היו קוֹזלוֹב, וַארוַשֶניָה ואחרים. בסוף אוגוסט 1941 היו לפי המקורות הסובייטיים כ-230 יחידות פרטיזנים. בראש היחידות הראשונות עמדו בּוּמַז'קוֹב, פּאבלוֹבסקי, שמיריֶיב, זאסלוֹנוֹב וקוֹרז'. גם באזורי וילֶיקָה (Vilekya) וקוּרֶניֶיץ ,(Kurenets) קמו יחידות פרטיזנים .
באביב 1942 נשלחו מפנימה של בריה"מ אלפי רובים אוטומטיים ותותחים לפרטיזנים בביֶלוֹרוסיה. בקיץ 1942 התארגנו יחידות הפרטיזנים במסגרות חטיבתיות ואף נבנו שדות תעופה בלובּאן ,(Luban) בקליצֶ'ב ,(Klicev) במוֹהילֶב (Mogilev) ועוד. ב-9 בספטמבר 1942 הוקם מטה הפרטיזנים בביֶלוֹרוסיה. יחידות הפרטיזנים היו מקלט בטוח לאותו חלק מאוכלוסיית ביֶלוֹרוסיה שנשקפה לו סכנת גירוש או רצח בידי הגרמנים, בגלל עזרתם לפרטיזנים וקשריהם עמם. פעילות הפרטיזנים התרחבה, ובשנת 1943 היו כ- 60% משטחה של ביֶלוֹרוסיה בתחום השפעתם.
 

הגרמנים הקימו יחידות עזר ביֶלוֹרוּסיות וליטאיות במלחמתם בפרטיזנים, וערכו מבצעים גדולים נגדם. הפרטיזנים נאבקו על נפש האוכלוסייה האזרחית וניהלו פעולת הסברה נרחבת בעל-פה ובעיתוני מחתרת. כאמור, כבר בשלב מוקדם של תיאמו הפרטיזנים את פעולותיהם עם הצבא האדום, ובקיץ 1944, בעת נסיגתם של הגרמנים מביֶלוֹרוסיה, היה שיתוף-הפעולה הדוק במיוחד. באותה עת ערכו הפרטיזנים את המבצע המשותף הגדול של פיצוץ מסילות ברזל בעורף הגרמנים והתקפות על יחידות האויב בעת נסיגתו.


בסוף 1941 היו בביֶלוֹרוסיה, לפי נתוני הסובייטים, כ-5,000 פרטיזנים, ב-1942 היו 73,000, ב-1943 היו 243,000, וב-1944 היו 374,000 פרטיזנים - מהם 91,000 במחנות משפחה ביערות. הפרטיזנים בביֶלוֹרוסיה היו מאורגנים ב- 1,108יחידות, רובן במסגרת 199 חטיבות. בתנועת הפרטיזנים בביֶלוֹרוסיה פעלו ביֶלוֹרוּסים, רוסים, יהודים, פולנים, גרוּזינים, סלוֹבָקים ואחרים.


גרילה יהודית
הפרטיזנים היהודים בביֶלוֹרוסיה באו מהגטאות ומהמחנות, חלקם בקבוצות של חברי ארגוני מחתרת שקמו בגטאות רבים בביֶלוֹרוסיה, חלקם כיחידים שנמלטו. הפרטיזנים יהודים פעלו ביערות במסגרת תנועת הפרטיזנים כיחידות יהודיות נפרדות, אך חלקן הפך ליחידות מעורבות. הם פעלו בקבוצות יהודיות גדולות במסגרת יחידות בילורוסיות, אך היו גם שפעלו כיחידים ביחידות לא יהודיות. דרך ארוכה ומסוכנת עברו היהודים עד שהגיעו ליחידת פרטיזנים ובעת שפעלו בתוכה. מצבם של היהודים ביחידות הפרטיזנים היה תלוי במידה רבה במועד שבו הגיעו ליחידה - כלומר, באיזה שלב משלושת שלבי תהליך גידולה של תנועת הפרטיזנים שנמנו כאן הגיעו אליה.
 

בתחילת אביב 1942 יצאה קבוצה של 17 איש, בהנהגת האחים בְּיֶלְסְקִי (טוביה, עֲשָׂהאֵל וזוסיה), ליערות נוֹבוֹגְרוּדוֹק .(Novogrudok) הקבוצה היתה הגרעין שממנו התפתח בהמשך מחנה-משפחה גדול שנקרא על שמם. פרטיזנים יהודים אלה התרכזו ביערות נַליבּוֹקי ,(Naliboki) בגוש היערות פּוּשצָ'ה(Puszcza)  המשתרע על פני כ-3,000 קמ"ר בגליל נוֹבוֹגְרוּדוֹק, בגדה הימנית (הצפונית) של נהר הנימן (Nemen) בביֶלוֹרוסיה המערבית, מצפון-מזרח לעיר נוֹבוֹגְרוּדוֹק.
בצפון גוש היערות ההוא שוכנות העיירות ווֹלוֹז'ין (Volozhin) ווִישניֶבָה ,(Visnevo) במזרח - איביֶניֶיץ (Ivenets)  ורוּבּזֶ'ביץ ,(Rubezhevichi) בדרום - יֶרֶמיץ ,(Vermichi) ובמערב - דֶלַטיץ (Deliatchi) ואיביֶיה .(Ivie) גבולו הצפוני של גוש היערות היה מסילת הברזל
לידָה-מוֹלוֹדצ'נוֹ ,(LidaMolodechno)  כשהעיירה נַליבּוֹקי שוכנת בדרום-מזרח יער העד.
את היער חוצה רשת ענפה של יובלי נהר הניֶמֶן, ובהם הבֶּרֶזינָה (Berezina) והסוִויסלוץ .(Svisloch) בין היובלים מרובות הביצות, ובתוכן איים - מקומות מחסה טבעיים. גוש היערות נמצא בתוך רשת צפופה של עיירות יהודיות שתושביהן, ובמיוחד סוחרי העצים שבהם, היטיבו להתמצא בסבך היער.
 

מאביב 1942 עד לקיץ 1944 פעלו ביערות נליבּוֹקי יחידות הפרטיזנים "סטלין", "אלכסנדר ניֶיבסקי", "סוֹקוֹלוֹביֶלוֹרוסיה" ,"צ'קאלוֹביֶלוֹרוסיה", "בולשֶוִויק", "אחד במאי", "איסקרָה", "פּוֹנוֹמַרֶנקו", "ווֹרוֹשילוֹביֶלוֹרוסיה", "סטרֶלקוֹביֶלוֹרוסיה", "סבוֹבּוֹדָה" ואחרות. שם גם שכן המטה הבין-אזורי של הפרטיזנים בראשות הגנרל-מאיורים פּלאטוֹן, דוּבּוֹב וסוֹקוֹלוֹב. כמו כן, פעלו שם גם יחידות של פרטיזנים פולנים, וביניהן "קוֹשציוּשקו".
בנוסף ליחידת "ביֶלסקי", שמנתה כ-1,200 יהודים, הגיעו ליער נַליבּוֹקי נמלטים מגטו מינסק ובראשם שלום זוֹרִין, שמחנה המשפחה שלו מנה כ-800 איש. כמו כן הגיעו לאיזור גם יהודים שברחו מגטאות אחרים. באזור דֶרֶצִ'ין הוקמה היחידה של ד"ר יחזקאל אטלס, באזור סלונים  יחידת "שצ'וֹרס 51", באזור קוֹפּיל, שמדרום למינסק, הקימו נמלטים מגטאות נֶסְוִיז, סטוֹלפּצֶה (Stolpcs) וסוֶורז'נה (Sverzhna)  את יחידת "ז'וּקוֹביֶלוֹרוסיה", ויהודים מאזור זֶ'טֶל הקימו פלוגה בפיקודו של צבי קַפְּלִינְסְקִי. ביולי-אוגוסט 1943 ערכו הגרמנים מצוד בנַליבּוֹקי, שרפו את העיירה ועמה עשרות כפרים, והעבירו מאות איכרים למחנות עבודה בגרמניה.
 

לא לבד בשטח
מעריכים כי ביערות נליבוקי פעלו כ-20,000 פרטיזנים, מתוכם כ-3,000 יהודים. בפּוּשצָ'ה של ליפּיצ'אניLipichany) ) פעלו קבוצות פרטיזנים יהודים בגדוד "בּוֹרבָּה" (מאבק), וביחידה על-שם לֶנין. פלוגת פרטיזנים של יהודי מִיר הצטרפה ליחידה "למען ביֶלוֹרוסיה הסובייטית" של חטיבת צ'קאלוֹביֶלוֹרוסיה ולקבוצת יוֹז'יק. לחטיבת צ'קאלוביֶלוֹרוסיה הצטרפו גם יהודים מאזורי הוֹרוֹדוֹק(Gorodok)  וווֹלוֹז'ין. בקוּרֶניֶיץ קשרו חברי תנועות-נוער ציוניות, כבר בהיותם בגטו, קשרים עם מחתרת רוסית אנטי-נאצית, ובצאתם ליערות פעלו ביחידות פרטיזנים בביֶלוֹרוסיה המערבית וכן באזורי פּלֶשצֶ'ניצה (Pleshchenisty) ווִיטֶבּסק (Vitebsk) שבביֶלוֹרוסיה מזרחית.


באזור וילֶיקָה פעלו היהודים בחטיבות  "פרוּנזֶה", "ז'וקוביֶלוֹרוסיה", "בּוּדיוֹני", "החטיבה הביֶלוֹרוּסית הרביעית" ,"גאסטֶלוֹ" ואחרות. לוחמי ביַאליסטוק ואתם אנשי המחתרת מעיירות הסביבה (סוּפּראסל, סלונים ועוד) הקימו את היחידה היהודית "ופּיֶירוד", וקבוצות פרטיזנים קטנות אחרות כגון: "קרינקי", "אנשי בַּאוּמַץ'", בְּרְיַנסק (Briansk) ואחרות. קבוצת בנות יהודיות שימשה כקשריות בין הוועד האנטי-פשיסטי בביאליסטוק ובין יחידות הפרטיזנים ביער. באזור פּוֹלֶסיֶה (Polesye) התרכזו היהודים שברחו מגטאות צפון ווהלין ומדרום גליל נובוגרודוק (בַּרַנוֹביץ, סטוֹלפּצי, נֶסְווִיז' ועוד), והקימו קבוצות פרטיזנים יהודיות כגון קבוצת "בַּרַנוֹביץ" ואחרות.


יהודים מלֶנין, פּוֹהוֹסט-זַגוֹרוֹדסקי (Pogost-Zagorodski) ולַחְוָה, הגיעו ליחידות לוחמות וביניהן לחטיבת "קוֹמארוֹביֶלוֹרוסיה" של יוצאי פּינסק, ל"יחידה היהודית על-שם קַגַנוֹביץ" וליחידות "בּוֹמאז'קוֹביֶלוֹרוסיה", "בּוֹלוֹטניקוֹביֶלוֹרוסיה", "פַּבלוֹבסקי", "מיכַלוֹבסקי", "שוֶיקו" ו"גוּלאיֶיביֶלוֹרוסיה". בחטיבה 123 של הסובייטים פעלו יהודים מגלוּסק ,(Glusk) מסטַרוֹבּין, מלוּבּאן וממקומות אחרים בביֶלוֹרוסיה המזרחית, וכן יהודים שברחו מלַחְוָה ומלֶנין שבביֶלוֹרוסיה המערבית.
 

המחתרת בגטו מִינְסְק פעלה להוציא יהודים מהגטו אל יחידות הפרטיזנים. לפי ההערכה ברחו אלפי יהודים מגטו מינסק ליערות. יהודי מינסק היו בין מניחי יסוד המארגנים של שבע יחידות פרטיזנים: יחידה 406, יחידה על-שם קוּטוּזוֹב (חטיבת מינסק השנייה), יחידת "בּוֹדיוּני", יחידת "דזֶרז'ינסקי", יחידת "סֶרגֵי לַזו"', יחידת "פַּרחוֹמֶנקוֹ" ויחידת 106 ("זוֹרין"). לימים הפכו היהודים ברוב היחידות הללו למיעוט. גם באזורים אחרים בביֶלוֹרוסיה המזרחית, בויטֶבּסק, בהוֹמֶל ובמוֹהילֶב, פעלו פרטיזנים יהודים ביחידות הפרטיזנים.
 

הפרטיזנים היהודים ביחידותיהם עשו פעולות נועזות והיו ביניהם רבים שזכו לאותות הצטיינות. נוסף למבצעיהם הצבאיים עשו הפרטיזנים היהודים מעשי הצלה, והוציאו יהודים מגטאות רבים אל היערות. רבים מהנמלטים מהגטאות לא נתקבלו ליחידות הפרטיזנים הסובייטיות בגלל היותם מחוסרי-נשק. חלק מהם התארגן בקבוצות יהודיות נפרדות, השיגו נשק וביצעו מבצעים קרביים. חלק מהנמלטים היהודים, המבוגרים ובעלי משפחות, התארגנו במחנות משפחה, חלקם בחסותם של פרטיזנים יהודים ביחידות הסובייטיות, שדאגו למזונם של המחנות הללו ולשלומם.
מספרם של היהודים במחנות המשפחה הגיע לאלפים רבים. הפרטיזנים היהודים פעלו בתוך סביבה עוינת של האוכלוסייה האזרחית ובמקרים רבים גם עוינת בתוך יחידות הפרטיזנים. עם התקדמותו של הצבא הסובייטי קטנו מעשי האיבה נגד הפרטיזנים היהודים. מספר היהודים שברחו מגטאות ביֶלוֹרוסיה המערבית והמזרחית אל היערות נאמד ב-40,000 ויותר. מספר הפרטיזנים היהודים באזור ההוא היה 12,000-15,000 - הריכוז גדול ביותר בתנועת הפרטיזנים היהודית.

[בחזרה לראש העמוד]

 

ליטא
בליטא התפתחה תנועת הפרטיזנים זמן רב אחר שהתפתחה בביֶלוֹרוסיה, ופעילותה הייתה קשורה מבחינה גיאוגרפית, ובמידת מה אף מבחינה ארגונית, בתנועת הפרטיזנים בביֶלוֹרוסיה. האיחור היחסי בהתפתחות תנועת הפרטיזנים בליטא נבע מן האיבה שרחשו רוב תושבי ליטא לבריה"מ, וכן מריחוקה היחסי מן החזית בשנים הראשונות של המלחמה במזרח. אזוריה המערביים של ביֶלוֹרוסיה היו גם מקום מתאים לבסיסי ביניים לקבוצות סובייטיות חמושות שהוחדרו מעבר לחזית, כדי לחזק את פעילות הפרטיזנים בליטא.
עד אמצע 1943 היו יערות ביֶלוֹרוסיה מקום מקלט יחידי ליהודים ממזרח ליטא שנמלטו מהגטאות וממחנות העבודה. מאות יהודים הגיעו לגוש היערות נאצָ'ה ,(Nacha) כ-80 ק"מ מדרום לוִילנה, ולשטח האגמים והביצות של גוש היערות קאזיאן ונארוֹץ ,(Naroch) כ-150 ק"מ ממזרח לוילנה. קריאה ליהודים להתקומם לנאצים בגטאות הושמעה בליטא, בכרוז המרד שחיבר אַבָּא קוֹבְנֶר בגטו וילנה בלילה שבין ה-31 בדצמבר 1941 לאחד בינואר 1942. כעבור שלושה שבועות, ב-21 בינואר 1942, הוקם בוילנה "ארגון הפרטיזנים המאוחד" (P.P.O.) .

כבר בסוף 1941 הגיעו ראשוני היהודים מעיירות ליטא ליערות נאצ'ה, רובם כיחידים או בקבוצות קטנות, ונוספו עליהם בורחים מגטו וילנה .חלקם התארגנו בחבורות משפחתיות, ואחרים צורפו לגדוד הפרטיזנים לֶנינסקי קוֹמסוֹמוֹליטא. צעירים יהודים שנמלטו ליערות נארוץ' רוכזו בגדודי חטיבת ווֹרוֹשילוֹביֶלוֹרוסיה בפיקודו של פיוֹדוֹר מארקוֹב.
באביב 1943 הגיעו לגדוד צ'אפּאיֶיביֶלוֹרוסיה שבאותה חטיבה עשרה צעירים שברחו מגטו שוינצ'יאני ,(Svencionys)  אחדים מהם שוגרו חזרה לגטו כדי להביא לגדוד עוד יהודים.
באוגוסט 1943 הגיעה ליערות נארוץ' קבוצת לוחמים ממחתרת ארגון הפרטיזנים המאוחד (P.P.O.)  בוִילנה בפיקודו של יוֹסֵף גְלַזְמַן, והורכב הגדוד היהודי "נקמה", ובו כ-200 לוחמים. למפקדו מוּנה הצנחן בּוּטֶנַס, ששמו הקודם היה זֶרַח רַגוֹבסקי, וגלַזמן היה ראש מטה הגדוד.

כחודשיים אחרי הקמתו, פורק הגדוד על פי הוראת הפיקוד הסובייטי, וחלק מלוחמיו הועבר לגדוד 'קוֹמסוֹמוֹלסקי'. רבים מלוחמי הגדוד ההוא נספו במצור הכבד באותו אזור בנובמבר 1943 בידי כוחות גרמניים חזקים. בתום המצור הפקיר הפיקוד של חטיבת ווֹרוֹשילוֹב יהודים רבים לנפשם, ככל הנראה בידיעת המפקד מארקוֹב. מפנה לטובה חל בתחילת 1944. מספר ניכר משרידי היהודים, ובהם גם חסרי נשק, נתקבלו לגדודי הפרטיזנים. רבים מאותם יהודים היו בני ליטא, ובסך-הכול היו בשורות הפרטיזנים בביֶלוֹרוסיה כ-450 לוחמים יהודים בני ליטא.


נקודת מפנה
מטה תנועת הפרטיזנים בבריה"מ הצניח קבוצות מדריכים פוליטיים וצבאיים לשם הגברת פעילות הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הגרמני. ב-7 במרס 1942, הוצנחה בצפון ליטא קבוצה בת עשרה אנשים, בהם ארבעה יהודים, ובראשה מזכיר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הליטאית, איציק מֶסקוּפּ (אַדוֹמאס). כעבור זמן קצר נתגלתה הקבוצה וכל חבריה נפלו. גורל דומה פקד גם רבות מהקבוצות המוצנחות האחרות .

בקיץ 1943 הונחתה בשדה תעופה מאולתר בביֶלוֹרוסיה קבוצה בת 40 איש שהביאה לידי מפנה של ממש בתולדות תנועת הפרטיזנים הליטאית בכללה. בראשה עמדו שניים מבכירי המפלגה הקומוניסטית שוּמאוּסקאס (קאזימיר) וגֶנְרִיק זִימָן (יוּרגיס), מורה יהודי בקובנה. שוּמאוּסקאס התמקם עם חלק מהאנשים ביערות נארוץ', סמוך לחטיבה הליטאית ז'אלגיריס, ומשם פיקד על פעילות הפרטיזנים והפעילות הפוליטית בצפון ליטא.

זימָן הגיע באוקטובר 1943 עם חלק מאנשיו לשטחי ליטא והתמקם בבסיס יערות רוּדניקי.
תחום פיקודו הקיף את כל דרום ליטא, לרבות וילנה וקובנה, שבהן עדיין חיו כ-20,000 יהודים. באותה עת כבר פעלו ביערות רוּדניקי עשרות פרטיזנים יהודים בגדוד "למען המולדת" של חטיבת טרוֹקי. אחר-כך, כשקמו באותה חטיבה הגדודים "ליטא החופשית" ו"המשחרר", נקלטו בהם יהודים שברחו ממחנות עבודה קושידאר (Kaisiadorys) ופּאלֵימוֹן (Palemonas)  שבאזור קובנה. לבסוף הגיע מספרם בכול חטיבת טרוֹקי לכ- 100 מכלל 600 הלוחמים שלה.

יהודי וילנה
ריכוז הלוחמים היהודים הגדול ביותר של יהודי ליטא נוצר בחטיבת וילנה ביערות רודניקי. הפּוּשצ'ה של רודניקי השתרעה כ-40 ק"מ מדרום לוילנה על שטח של כ-2,500 קמ"ר. את היערות חצה כביש ראשי מוִילנה לגרוֹדנה ולביאליסטוק. תושבי האזור היו ליטאים ופולנים. פעולות הפרטיזנים ביערות רודניקי החלו בקיץ 1943, כשהקימה שם קבוצת צנחנים סובייטים בפיקודו של סרן אַלקוֹ את בסיסה, ובתחילת ספטמבר הגיעו ליערות רודניקי מיערות נארוץ' ראשוני הפרטיזנים הליטאים-הסובייטים.

באותו חודש הגיעו ליערות רודניקי גם ראשוני הפרטיזנים היהודים, 70 גברים ונשים, חברי "ארגון המאבק של יחיאליטא", שיצאו מגטו וילנה ימים מספר אחרי האקציה של ה-1 בספטמבר 1943. רק חלקם היו חמושים ובראשם עמדו אלחנן מגיד, שלמה בּרַנד ונתן רינג. הם ניסו להתקבל כקבוצה לפרטיזנים של אלקו, ואולם, הלה היה מוכן לקבל רק כ-20 מהם נושאי נשק. בסוף ספטמבר, תחילת אוקטובר, הגיעו לרודניקי שתי קבוצות של ארגון הפרטיזנים המאוחד ,(P.P.O.) ובהן כ-70 עד 80 חברים, בראשותם של אבא קוֹבנֶר וחִייֶנה בּוֹרוֹבסקה. הם התמקמו עם אנשי "ארגון המאבק של יחיאליטא" וביחד היו 150 איש.


הפרטיזנים היהודים קיבלו את מרות תנועת הפרטיזנים הסובייטים-הליטאים. נשלחו קשרים למחנות עבודה בוילנה שהביאו משם עוד יהודים, ובסוף אוקטובר היו בבסיס 250 איש. הם חיבלו בכבישים, בגשרים ובעמודי חשמל וטלפון. פרטיזנים יהודים חדרו לוילנה וחיבלו במערכת החשמל ובמפעל המים של העיר. חלק מהפעולות נועד להשגת נשק ומזון.


יהודי וילנה הקימו ארבעה גדודים ובהם 400 לוחמים:
גדוד "הנוקם" - שמפקדו היה אבא קובנר והקומיסר שלו איסר שמידט
גדוד "לניצחון" - שמפקדו היה שמואל קַפּלינסקי והקומיסר שלו חִייֶנה בּוֹרוֹבסקה
גדוד "מוות לפשיזם" -  בפיקודו של ינקל פּרֶנֶר
וגדוד "מאבק" - בפיקודו של אהרן אהרונוביץ


הקומיסר בגדודים "מוות לפשיזם" ו"מאבק" היה בֶּרל שֶרשנֶבסקי. בשני גדודים אלה, נקלטו גם יהודים מעיירות הסמוכות לוילנה. בתחילת 1944 צורפו לגדודים גם לוחמים לא-יהודים, עורער צביונם היהודי והוחלפו רוב מפקדיהם. הנימוק הרשמי לכך היה, שתנועת הפרטיזנים הסובייטים בנויה לפי הרפובליקות, ומכיוון שאין רפובליקה יהודית - אין מקום לגדודים יהודיים. ואולם, היהודים הוסיפו להיות באותם גדודים רוב מכריע מכלל הלוחמים.


פרטיזנים נגד פרטיזנים
בנובמבר 1943 החלו לחדור ליערות רודניקי קבוצות לוחמים של איכ"ל (ארגון יהודי כללי לוחם) מגטו קוֹבְנָה. עד מאי 1944 התרכזו שם כ-200 איש, רובם בשלושת הגדודים של חטיבת קובנה: "מוות לכובשים", "קדימה" ו"ולאדאס בּארוֹנאס .(Vladas baronas) "
כ-50 מהם נפלו בקרב. רוב המפקדים היו קצינים סובייטים שברחו משבי הגרמנים. כעשרה יהודים מונו למפקדי-משנה, בעיקר מפקדי כיתות.
באביב 1944 הופיעו ביערות רודניקי פרטיזנים פולנים, אנשי אַרְמִיָה קְרָיוֹבָה. הם ניסו לדחוק משם את הפרטיזנים הסובייטים, ופרצו קרבות בין הפרטיזנים הפולנים לפרטיזנים הסובייטים. בקרבות אלה נפלו גם פרטיזנים יהודים. גורמים אנטישמיים שראו ביהודים יסוד פרו-סובייטי, רצחו עשרות יהודים שהסתתרו אצל כפריים באזור.


עוד שני ריכוזים ובהם עשרות לוחמים יהודים היו ביחידות הפרטיזנים הליטאיות במרכז ליטא ביערות קאזלוּ-רוּדָה (Kazlu-Ruda) וקַידאן. יהודים יחידים לחמו ביחידות פרטיזנים אחרות, כגון גדוד "קאסטוּטיס" שבמערב ליטא ועוד. היו בליטא עוד כ-250 יהודים בקבוצות שכללו משפחות חמושות במחנות משפחה ביערות. באביב 1944, משהגיעו משלוחים מוצנחים של נשק, גברה פעילות הפרטיזנים, ובראשית יולי הגיע הצבא האדום לאזור רודניקי, והפרטיזנים השתתפו בשחרור וילנה ב-13 ביולי .1944

בולטים בשטח
בתנועת הפרטיזנים הליטאית היו כ-850 יהודים שהיוו כ-10% מכלל הלוחמים. עם 450 הלוחמים היהודים מליטא שפעלו במסגרת תנועת הפרטיזנים הבילורוסית, ו-350 לוחמים במסגרות טריטוריאליות אחרות, הגיע מספר הלוחמים היהודים מבני ליטא ל-1,650. רובם המכריע לחמו במסגרת 22 הגדודים (מתוך 92 הגדודים שבתנועת הפרטיזנים הליטאית) שהישגיהם היו הגבוהים ביותר: 461  מתוך 577 הרכבות שהורדו מהפסים ((79% ; 288 מתוך 400 הקטרים שהושמדו (72%); 3,663 מתוך 16,000 חיילי האויב הנאצי שנפגעו (23%), ועוד.


גדוד "הנוקם" לבדו רשם לזכותו הורדת חמש רכבות אויב מהפסים, פיצוץ שלושה ק"מ סוללות של מסילת ברזל, פיצוץ פסי מסילת ברזל ב-350 מקומות, השמדת חמישה גשרים ושלוש תחנות חשמל, ניתוק שלושה ק"מ של קווי טלפון וטלגרף, ועוד. 250 לוחמים נפלו בקרבות, ולוחמים רבים זכו באותות הצטיינות. למרות זאת שררו גם בקרב כמה מיחידות הפרטיזנים המעורבות תופעות של קיפוח הלוחמים היהודים ואפלייתם לרעה. תנועת הפרטיזנים הייתה למעשה מסגרת הלחימה היחידה שהיתה פתוחה בפני יהודים שבקשו להלחם בשלטון הכיבוש הנאצי, אך הצטרפותם אליה הוגבלה הן בשל סיבות פוליטיות וצבאיות, והן בשל דעות קדומות.

[בחזרה לראש העמוד]

 

אוקראינה
בתחומה הצפוני של אוקראינה, שבו מצויים שטחי יער וביצות נרחבים, התפתחה תנועת פרטיזנים סובייטית גדולה. אזורי יער אלה היו, למן ימי הכיבוש הראשונים, מקום מקלט ליהודים שברחו מההשמדה ולחיילים וקצינים שבויי מלחמה שנמלטו בטרם נרצחו גם הם. אלה גם אלה, הצטרפו ליחידות הפרטיזנים שהתחילו להתארגן כבר ביולי .1941 המידע על חלקם של היהודים מועט, משום שרבים מהפרטיזנים היהודים הסתירו את מוצאם. ידוע, כי על אוגדת הפרטיזנים של קוֹבְפַּק, נמנו הרופאה דינה מאיֶיבסקה, המתורגמן מישה טַרטַקוֹבסקי, מפקד המחלקה גריגוֹרי לוּבּיֶנסקי והסיירים קוּלקָה (החכם) ומשה רוּבּינוב, וכן אחרים שאינם ידועים בשמותיהם.

באוגדתו של מֶלניק במחוז סוּמי (Sumi) שירתו הרופא ד"ר יעקב בּוּלאק, האלחוטן יוסף מאלי, וקצין הסיור והחבלה יֶבגֶני ווֹליַאנסקי. באוגדת הפרשים של נַאוּמוֹב שירתו כ-50 יהודים, ועברו אתו את מסעות הקרב במרכז אוקראינה ומערבה. יהודים רבים היו באוגדות של סאבּוּרוֹב ושל אַלֶכּסֵי פיוֹדוֹרוֹב, כגון מפקד הפלוגה לוין, מפקד המחלקה אלכסנדר מרגלית והחבלן שמואל גוֹטסבַּן.

במחוז צֶ'רניגוֹב לחמו בחטיבתו של סֶלַאי מפקדי הפלוגות שקלובסקי ואלכסנדר קַמינסקי, ועל החבלנים פקד נַחוּמי. יהודים לחמו גם בפלוגה על-שם שצ'וֹרס בסביבות קייֶב, ביניהם מפקד המחלקה בּוֹריס פינחסוֹביץ'. ביחידות במחוז ויניצָה ידוע שמו של יעקב טלית, סגן מפקד האוגדה על-שם לנין, ובאזור דניֶפּרוֹפֶּטרוֹבסק בנימין שַכנוֹביץ', שהיה מפקד פלוגה ונפל בקרב. אחר-כך לחם באותו אזור גדוד בפיקודו של לֵיאוֹניד בֶּרנשטַיין, אשר בראשית 1944 הועבר לסביבות לבוב, ומאוחר יותר הוצנח בסלוֹבקיה. גם בקַטַקוֹמבּוֹת של אוֹדֵסָה לחמו יהודים, ביניהם המפקדים פוֹרמַן ויעקב וַואסין.
 

מפקדים ורופאים
פרשה מיוחדת היא לחימת היהודים במערב אוקראינה. בעת ההשמדה והרצח בקיץ 1942, התארגנו קבוצות רבות של צעירים יהודים חמושות, וברחו ליערות ולהרים. כ-1,000 לוחמים שפעלו במסגרת 35-40 קבוצות שונות בווֹהלין, לחמו לבדן עד שיכלו להצטרף לתנועת הפרטיזנים הסובייטית שהגיעה לשם רק בסוף 1942. אלה שנותרו בחיים הצטרפו ליחידות סובייטיות, כגון זו של משה גִילְדֶנְמַן, אשר הקימה באוגדה של סַבּוּרוֹב פלוגה יהודית, קבוצות "זוֹפיֶבקה", ו"קוֹלקי", שהצטרפו לאוגדת "קוֹבפַּק", קבוצות "מדוֹמבּרוֹביץ" ו"סֶרניק" שהקימו את יחידת "מקסים מיסיוּרה", וקבוצות "מאנייביץ", "לישניובקה" ו"פּאבוּרסק" שהקימו את היחידות של מיקולה קוֹנישצ'וּק, ויוזף סוֹבּיאסיַאק אשר הצטרפו אחר-כך ל"אוגדה הרובנאית" בפקוד ואסילי בֶּגמָה.

פרטיזנים יהודים לחמו גם בגדודים הפולניים שבמסגרת תנועת הפרטיזנים הסובייטית ("עוד לא אבדה פולין", "על-שם וַנדָה ואסילֶבסקה", "על-שם טרַאוּגוּט", ועוד), במסגרת ארגוני ההגנה העצמית הכפרית בפולין, ואפילו באוגדה ה-27 של ארמיית "קריובה". כ-1,900 יהודים לחמו עם הפרטיזנים בווֹהלין.

בשל תנאי השטח הקשים ופעילות אופ"א - צבא המתקוממים האוקראיני בגַליציה המזרחית, היה מצב הלוחמים היהודים קשה במיוחד, ורוב הקבוצות נכחדו ושמן נעלם מדפי היסטוריה. ידוע שקבוצות יהודיות פעלו באזורי טַרנוֹפּוֹל, בּוֹרשצ'וֹב ,(Borshchev) צ'וֹרטקוֹב ,(Chortkov) סטַניסלַבוּב, בּוֹלֶיחוֹב ,(Bolekhov) סקַלַט ,(Skalat) פּשֶמישל, טלוּמַץ ,(Tlumach)   אוֹלניק (Olnik) ובּוּקַצ'וֹבצֶה .(Bukachevtsy)
יהודים ממחנות בסקַלַט ובסטַניסלַבוּב הצטרפו לאוגדה של קוֹבפַּק, בעת מסע הקרב שלו לקַרפַּטים בסוף קיץ 1943. הם הקימו מחלקה יהודית, ועליה פקדו יהודים מקבוצות זוֹפיֶיבקה וקוֹלקי. הלוחמים היהודים שירתו בכול התפקידים. רבים היו בעמדות פיקוד, וכמה פקדו אף על חטיבות, כגון סטֶפַן קַפּלוּן ורוֹבֶּרט סַטַנוֹבסקי. אַלֶק אַבּוּגוֹב פיקד על גדוד סיור ב"אוגדות הרובנאיות", משה גילדֶנמַן על פלוגה, ויוסף קַרפּוּס היה מפקד המשק והאספקה של ה"חטיבה הפּינסקאית". רבים היו הרופאים היהודים בשירות הפרטיזנים, כגון ד"ר אֶרליך מדוֹמבּרוֹביץ שהיה המפקד הרפואי של ה"אוגדות הרובנאיות" והד"ר בנימין צֶסַרסקי, רופא החטיבה של  "מֶדביֶידיֶיב".

[בחזרה לראש העמוד]

 

שטחי הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית

גם בשטחי  הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית שנכבשו בידי הגרמנים לחמו יהודים בשורות הפרטיזנים.  באזור הצפוני ביותר שאליו הגיעו הגרמנים, בחבל לנינגרד, פעלה יחידת "בּוֹיֶיבוֹי" ובה  יהודים רבים. גם מפקד היחידה, המהנדס דמיטרי נוֹבַקוֹבסקי, היה יהודי. יהודים בורחי  הגטאות לחמו בשורות הפרטיזנים בגדוד "על-שם שצ'ורס", שפעלה ביערות בְּרְיַנסק  (Briansk) מדרום-מערב למוסקבה, להבדיל מבּריַנסק שבבּיֶלוֹרוסיה.

לזר בּליַאכמַן היה מפקד הפלוגה "על-שם פוּרמַנוֹב", ובשירות הרפואה של הפרטיזנים פעלו המנתח אַרקַדי אידלין והרופאות טיוֹמקין ואוּנקוֹבסקה. בפלוגה על-שם דזֶ'רזינסקי, לחמו יהודים הונגרים שברחו משרות העבודה ההונגרי

 

[בחזרה לראש העמוד]

 

פולין
בקהילות ובגטאות בגנרלגוברנמן (שטחי פולין שלא סופחו לגרמניה לאחר כיבושם), פעלו ארגוני מחתרת רבי-היקף, אשר למרות שגילו יוזמה ותעוזה בתחומים רבים - לא זכו להצלחה רבה. העדרה של לוחמת פרטיזנים יהודים בהיקף גדול בפולין נבעה מכמה סיבות. מרכזה של פולין אינו משופע ביערות בדומה ליערות גדולים שבמזרח.

גם ארגון המחתרת הגדול והחזק "אַרְמִיָה קְרָיוֹבָה", שהכיר במרותה של ממשלת פולין בגולה, נמנע מהפעלת שיטות גרילה, ונצר את עיקר כוחו לפעולות צבאיות בשלבים האחרונים של המלחמה. ב-1942 הייתה פעילות פרטיזנים מעטה מאוד של "ארמייה קריובה" ביערות. הארגון לא עודד יהודים לברוח ליערות ולרוב לא היו מפקדי היחידות נכונים לקבל יהודים לשורותיהן.


בין הפטיש לסדן
הכוחות החמושים הלאומיים הפשיסטים, שרוב התקופה היו מחוץ למסגרתה של "אַרְמִיָה קְרָיוֹבָה", היו אנטישמים קיצוניים ואף רצחו יהודים שנמלטו ליערות. היו אנשים ב"אַרְמִיָה קְרָיוֹבָה" שחשו דאגה כנה לגורל היהודים וניסו להגן עליהם ביערות, ואולם, מספרם היה זעום וכוחם מוגבל.


לעומתם היו הקומוניסטים הפולנים ידידותיים יותר ליהודים, וזאת משתי סיבות. ראשית - משום שלא כ"אַרְמִיָה קְרָיוֹבָה", ביקשו הקומוניסטים לפתוח מיד במאבק נגד הנאצים, ובעניין זה היו היהודים בעלי-בריתם הטבעיים. שנית - הקומוניסטים והשמאל היו אז רגישים יותר לגורל היהודים. בין שתי מלחמות העולם היו במפלגה הקומוניסטית הפולנית פעילים יהודים רבים. ואולם, רק באמצע 1942 החלה פעילות פרטיזנים קומוניסטים, ורק ב- 1943היא הייתה מאורגנת כהלכה.


רובו הגדול של העם הפולני דחה את הקומוניסטים, ולכן הם הקדישו מאמץ רב כדי לזכות באהדת בני-ארצם. לפיכך דאגו הקומוניסטים ששיעור היהודים בשורותיהם לא יהיה גבוה מדי, לבל תדבק בארגונם תווית של "ארגון יהודי". ה"אַרְמִיָה לוּדוֹבָה" (גְוַרְדְיָה לוּדוֹבָה) הקומוניסטית, הייתה ארגון פרטיזנים שרק בסוף 1943 נהפך לבעל משקל. אולם, עוד לפני כן נהרסו כל הגטאות ויושביהם שולחו להשמדה. רק אותם יהודים שנמלטו לפני כן ליערות והצליחו לשרוד בהם, נהנו מהגידול בכוחה של "אַרְמִיָה לוּדוֹבָה".


עובדה זו מצביע על חשיבותו של הגורם השלישי - גורם הזמן. בעת שהמסע להשמדת היהודים היה בשיאו, מאביב 1942 עד אביב 1943, עדיין הייתה תנועת הפרטיזנים חלשה. כאשר גדלה תנועת הפרטיזנים והתעצמה, והיו בה יסודות ידידותיים ליהודים, כבר לא נותרו יהודים רבים, מאחר שאלה ששרדו היו כלואים במחנות עבודה ובמחנות ריכוז.
לפי נתונים שפרסמו הפולנים השתתפו כ-25,000 איש בתנועת הפרטיזנים בגנרלגוברנמן, הן במסגרת המחתרת הראשית ו"הארמייה קריובה", והן במסגרת "הארמייה לודובה". נראה שמספר היהודים שהצליחו להימלט ולחפש מקלט בכפרים, ביערות ובהרים הגיע לרבבות. ואולם, רק כ- 2,000 מהם הצליחו בסופו של דבר להפוך ללוחמים חמושים ביערות, וכ-3,000 נעו ונדו ביערות ובכפרים. כל השאר נתפסו, נרצחו או נספו בתנאים הקשים. 


הם היו גם מפקדים
יהודים מילאו תפקיד חשוב מאוד בגיבושו של כוח הפרטיזנים שארגנו הקומוניסטים. בין מפקדי הפרטיזנים הקומוניסטים היו יהודים רבים, אף שרובם הסתירו את יהדותם. גם בין  הצנחנים שנשלחו מבריה"מ כדי לארגן לוחמת גרילה בפולין היו יהודים רבים. בשנים 1944-1942 התארגנו 27 יחידות פרטיזנים יהודיות בפולין. החשובה שבהן הייתה היחידה שבפיקודו של יחיאֵל גרינשפַּן. היא קמה מקרב אלפי יהודים מעיירות בצפון-מזרח מחוז לוּבּלין, שנמלטו מהגירושים לסוֹבּיבור בקיץ ובסתיו .1942 בינואר 1943 היו ביחידה של גרינשפן 50 איש, והיא פעלה ביערות פַּרצֶ'ב (Parczew) שבסביבה, והייתה כוח מגן למחנה המשפחה שהקימו שם היהודים הנמלטים. בחג המולד ב-1942, בחג הפסחא הנוצרי 1943 ובמאי 1944 ערכו הגרמנים מצוד גדול ביערות פרצ'ב, שבמהלכם נרצחו רוב הנמלטים, יותר מ-4,000 נפש. ואולם, מחנה המשפחה לא הושמד כליל ויחידתו של גרינשפַּן החזיקה מעמד.


באביב 1943 קיבלה הפלוגה עזרה מ"הגוַרדיה לוּדוֹבה" ואף הצטרפה אליה רשמית. העזרה מהמחתרת הפולנית ואחר-כך משלוח נשק והצנחה של פרטיזנים סובייטים, אפשרו לפלוגתו של גרינשפן לתקוף עמדות משטרה ודרכי תחבורה של הצבא הגרמני. עם שחרור האזור ב- 23 ביולי 1944, שרדו במחנה המשפחה כ-200 נפש, ובפלוגת גרינשפן 120 לוחמים. 


בין יחידות הפרטיזנים היהודיות בפולין יש להזכיר גם את היחידה בפיקודו של שמואל יֶגיֶר, שהייתה מורכבת משבויי מלחמה יהודים מהצבא הפולני נמלטו מחנה לובלין; את היחידה בפיקודו של אברהם אַמסטֶרדַם ובה 47 איש; את היחידה בפיקודו של שמואל גרוּבֶּר, ובה 30 איש; ואת היחידה על-שם מָרְדְּכַי אַנִילֶבִיץ, שלחמה בסביבות וישקוב (Wyszkow) שליד ורשה, שהייתה מורכבת בחלקה מלוחמי מרד גטו וַרְשָׁה ששרדו את דיכוי המרד. 
 

תשע יחידות פרטיזנים יהודיות הצטרפו במרוצת הזמן ל"ארמייה לודובה". רוב לוחמי היחידות הללו נפלו בפעולות ובמבצעים, והמעטים ששרדו הצטרפו ליחידות פרטיזנים פולניות. יש להניח שמאות יהודים לחמו ביחידות ה"ארמייה קריובה", מהם שהסתירו את יהדותם ומהם שלא הסתירוה, חלקם הגיעו לדרגות גבוהות ביחידותיהם. יהודים רבים לחמו בשורות ה"ארמייה לודובה", הן ביחידות פולניות והן ביחידות הבין-לאומיות של הארגון. רוב היחידות היהודיות פעלו באזורי לובלין, קיֶלצֶה ורדום. כ-1,000 יהודים, ובהם שרידי הלוחמים במרד גטו ורשה, השתתפו במרד ורשה הפולני בקיץ 1944.

[בחזרה לראש העמוד]

 

סלובקיה
בסלובקיה מילאו תנועות הנוער היהודיות תפקיד חשוב בגיבוש תאי ההתנגדות למקרה שיחודשו השילוחים להשמדה. תאים כאלה היו בכל אחד ממחנות העבודה - נוֹבַקִי, סֶרֶד ווִיהְנֶה. בראשית 1944 נוצר מגע בין תאים אלה ובין "המועצה הלאומית הסלובקית". בפרוץ המרד הסלובקי הלאומי בסוף אוגוסט 1944, הצטרפו אליו חברי התאים הללו ועמם יהודים שלפני-כן לא היו מאורגנים בתאי ההתנגדות. במרד השתתפו 2,500 יהודים, בהם 1,566 כפרטיזנים – 10% מכלל הפרטיזנים בסלובקיה. 500 יהודים נפלו במרד, בהם 269 פרטיזנים - כלומר שישית מכול הפרטיזנים שנהרגו במרד.
התא של נובקי ובו 200 איש לחם כיחידה נפרדת. תחילה במסגרת הצבא הסדיר ואחר-כך, עם דיכוי מרד סוף אוקטובר 1944, הצטרפו רוב אנשי היחידה ליחידות פרטיזנים. במהלך המרד הגיעו לסלובקיה חמישה צנחנים ארץ-ישראלים ,וארבעה מהם -  חֲבִיבָה רַייק, צבי בן-יעקב, רפי רייס ואבא בֶּרדיצֶ'ב, נהרגו. רק אחד, חיים חֶרמֶש, נותר בחיים והמשיך ללחום בשורות הפרטיזנים הסלובקים עד תום המלחמה.

[בחזרה לראש העמוד]

 

יוגוסלביה, בולגריה ויוון
ביוגוסלביה, בבולגריה וביוון התקבלו יהודים לשורות הפרטיזנים כשווים בין שווים, אך לא היו יחידות יהודיות מיוחדות או בעלות צביון יהודי כלשהו. מספרם היה רב יחסית. הדבר ניכר במיוחד ביוגוסלביה, שבה הייתה תנועת הפרטיזנים החשובה ביותר בין כל המדינות שכבשו הנאצים. המספר הרב של היהודים בשורות הפרטיזנים שבהנהגת יוסִיפּ בְּרוֹז טִיטוֹ, מרשים במיוחד נוכח הקושי הרב ליהודים להגיע לאזורי הקרבות המרוחקים, ונוכח העובדה שמאבק הפרטיזנים החל רק בסתיו 1941 והתחזק במחצית השנייה של 1942, כאשר רוב יהודי יוגוסלביה כבר נרצחו.


ברשימת היהודים ששירתו בתנועת ההתנגדות מופיעים 4,572 שמות, אשר 3,000 מהם שירתו ביחידות קרביות. 1,318 נפלו בקרבות, 150 זכו בעיטור "ראשוני הלוחמים" ועשרה זכו בעיטור הגבוה ביותר ביוגוסלביה, "גיבור לאומי". יהודים הגיעו לדרגות פיקוד גבוהות, ובהם הגנרל ווֹיָה טוֹדוֹרוֹביץ', שאחרי המלחמה היה למפקד צבא היבשה, וד"ר רוֹזה פּאפּוֹ, האישה ראשונה בדרגת גנרל. יהודים מילאו גם תפקיד מרכזי בהקמת חיל רפואה, שבראשו עמד ד"ר הֶרבֶּרט קרַאוּס.

[בחזרה לראש העמוד]

 

ארצות המערב
בארצות המערב לא הייתה פעילות פרטיזנית של ממש. היהודים בלטו מאוד בתנועת הפרטיזנים באיטליה, ובתנועת ההתנגדות (Re`sistance) הצרפתית. כמו וכן יש להזכיר את ה"צבא היהודי" בצרפת, שאף הוא השתתף בפעולות קרביות.
 בעניין זה ראו המאמר: "המחתרת בצרפת", המופיע בקטגוריה זו.

(הפרטים נלקחו מ"האנציקלופדיה של השואה", הוצאת ידיעות אחרונות).

 


 

 

 

ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

ארטוויז'ן | Quickyweb