הגרילה בהסטוריה

חזרה

גרילה ופרטיזנים בתולדות העמים
תקציר היסטורי ע"פ ספרו של זאב לקוויר: "גרילה"

המונח "גרילה" (מלחמה קטנה), שימש במקורו לתאר מבצעים צבאיים, שביצעו לוחמים בלתי סדירים בעורפו של אויב, או תושבים מקומיים נגד כוח כיבוש.
מלחמת ספרד בצרפת (1808-1813) הולידה את המונח "גרילה". נפוליאון, אשר הניח שעם תבוסת הכוחות הסדירים הספרדיים תסתיים המלחמה באיבריה- (Iberia)  טעה. התנגדות הספרדים באמצעות לחימת הגרילה ריתקה כוחות צרפתים מרובים.
המונח "פרטיזן" (Partisan) השתרש בתודעת העולם עם פלישת הצרפתים לרוסיה ב-1812, במיוחד לאחר המערכה על הנהר בורודינו (Borodino) ונסיגת הצבא הרוסי למוסקבה. לוחמת הפרטיזנים נוהלה ע"י יחידות קטנות בעורף צבאו של נפוליאון וגרמה לו אבדות רבות. התרגום המילולי של המילה "פרטיזן" הוא: מסור מאוד לתנועתו/יחידתו, וגם "חנית בעלת ידית ארוכה".

העולם העתיק
הלוחמה הפרימיטיבית התפתחה בקבוצות שבטיות קטנות שלא היו מסוגלות לעמוד במלחמה ממושכת בשטח פתוח, מול אויב מאורגן. לוחמה זו, לוחמת הגרילה, הייתה מורכבת מגיחות פזורות בשיטת פגע וברח.

טקטיקת הגרילה קדמה להיסטוריה הכתובה. באיי מלאנסיה (Melanesia) ובגיניאה החדשה  ,(New Guinea) תקפו הילידים את אויביהם בלילות, כאשר אלו היו מנומנמים ובלתי זהירים. האינדיאנים בדרום מזרח ארה"ב תקפו את אויביהם, לאחר שביצעו תרגילי מנוסה כביכול. כבר בפפירוס אנסטזי (Anastazi) שנכתב לפני כ-3500 שנה, מתלונן מורסילוס (Morsilus) מלך החיתים (Chiti) שה"בלתי סדירים" מתקיפים אותו בלילות.

התנ"ך מספר על לוחמי הגרילה ביניהם המפקדים גדעון ודוד. גדעון, בראש 300 לוחמים מובחרים, ביצע לפני כ-3200 שנה התקפה לילית על עין חרוד (ראה ספר שופטים), ישוב שהיה בשלטון המדייני .(Medians) גדעון הצליח לגרום מהומה ואנדרלמוסיה במחנה האויב, והמדיינים קמו איש על רעהו. לפני כ-3000 שנה אסף דוד סביבו דוד המלך 600-400 לוחמים (ראה ספר שמואל א') ויצא מבסיסו בעין גדי, להתקיף את האויב בסביבות חברון. הוא לחם בעם העמלקי ובאחרים.
היהודים, היוונים, הרומאים

המכבים במלחמתם ביוונים (166 לפנה"ס), השתמשו בשלבי המרד הראשונים בטקטיקה של גרילה. יהודה המכבי חי במקומות מסתור ותקף בלילות (ראה ספר המכבים). מבסיסו שבהרי יהודה, היה יוחנן אחיו מטריד את האויב ונמנע מהתנגשות חזיתית. כוחו היה בניידות יחידותיו ובמודיעין מעולה.
לעומת זאת, במלחמת היהודים ברומאים לא היה שימוש רב בלחימה פרטיזנית, כי השטחים היו פתוחים מדי, ומאוכלסים. יחד עם זאת כותב יוסף בן מתתיהו, שנסיגתו של המושל והמצביא הרומאי קאסטיוס פלביוס ,(Castius Flavius) הייתה מלווה בהתקפות המורדים בשטחים קשים כגון מעברי הרים – "שם קטלו אותם היהודים". מרד בר-כוכבא (132-135 לספירה), השלב האחרון של מלחמת היהודים ברומאים, הצטיין בלחימת גרילה של המתקוממים. בר-כוכבא התקיף מן המערות וממעוזי ההרים. המצביא הרומאי סבריוס  Severius) ), הפסיק את המלחמה הגלויה, והתרכז בהוצאת המורדים ממחבואיהם והוצאתם להורג. רק כך יכול היה להתגבר עליהם.

מלחמות הגרילה היווניות היו מועטות יחסית. באחד האזכורים על מלחמת גרילה מדובר במנהיג צבא אתונה דמוסטנס ,(Demostanas) שיצא בראש 300 לוחמים הופוליטים (,(Hopolitis בחירי הלוחמים של אתונה, לאאטוליה (Aetolia) ההררית. ההופוליטים, על נשקם הדל ניהלו נגד הפולשים לוחמה בטקטיקה של גרילה. לבסוף כאשר האתונאים עייפו וטעו בדרך, התנפלו עליהם ההופוליטים וחיסלו אותם.

לעומת היוונים, היו הרומאים למודי ניסיון מר במלחמות הגרילה נגדם. הלגיונות הרומאים ניהלו קרבות עקובי דם עם הגרילה בצפון אפריקה, גליה, גרמניה וספרד. באפריקה הצפונית הציק המנהיג הנומידי (Nomidien) - טאקפארינס ,(Tacparinas) שהיה איש צבא רומי לשעבר, לצבא רומא האדירה. הנומידים השתמשו בטקטיקה פרטיזנית מובהקת של התקף וברח. רק כאשר הרומאים החליטו להשתמש בציוד קל, הצליחו להנחיל לטאקפארינס תבוסה סופית.

בגרמניה ניהלו הלגיונות הרומאים לחימה נגד מפקד הגרילה ארמיניוס ,(Arminius) גם הוא יוצא הצבא הרומי. הגרילה מנעה מהרומאים לבסס את שלטונם בצד המזרחי של נהר הריין.
גם בגליה ,(Galia) צרפת של היום, לא שפר מזלו של המצביא המהולל יוליוס קיסר Julius) Ceasar ). הוא נתקל במצביא מתוחכם, מלך השבטים המורדים, וארסינגאטוריקס (Varsingaturics) , שניהל נגד הלגיונות הרומאים מלחמת גרילה. בשנת 52 לפנה"ס נלכד המלך והוצא להורג.
יש לציין שברוב המקרים של המלחמות נגד רומא, היא נלחמה בצבאות הסדירים של אויביה, אך בגלל היתרון הרב של הלגיונות הרומאים, נאלצו לנהל האויבים לעבור ל"מלחמות זעירות"- גרילה.
בחצי האי האיברי (Iberia) ניהלו הרומאים מלחמות נגד השבטים המקומיים. בשנים 139-147 לפנה"ס ארגן ויראטיוס (Viratus) את שבטי איבריה נגד הרומאים. הטקטיקה שלו הייתה מבוססת על לוחמת גרילה. הרומאים החליפו מספר פעמים את מצביאי הצבא באיבריה, אך לא יכלו לויראטוס. ב-145 לפנה"ס, לאחר ניצחונם בקרתגו  (Carthaga) שבצפון אפריקה, העבירו הרומאים את מרבית צבאם לאיבריה. למרות זאת עדיין לא ניצחו את ויראטוס ונאלצו לכרות אתו ברית שלום.
ניצחון ויראטוס הוא דוגמה לשימוש נכון בלחימת גרילה, כאשר העיקרון שלו היה לתקוף מהר ולסגת מהר, לא לתת לאויב הזדמנות לגלות את עוצמתך, לנתק את קווי האספקה של האויב ולהקים מעוזים במקומות שאין לאויב גישה אליהם. המלחמות באי האיברי לא נסתיימו בשלב זה, והלגיונות והאיברים המשיכו את מאבקיהם בדורות הבאים.


ימי הביניים
תקופה זו לוותה בשקט יחסי מבחינת לוחמת גרילה. מחד גיסא לוותה נפילת האימפריה הרומית בשליטה הולכת וגוברת של הנצרות, ומאידך גיסא, השבטים הפולשים: הואנדאלים ,(Vandals) הויזיגותים ,(Visigoths) ההונים ,(Huns) הביזנטים, המוסלמים והמונגולים, השתמשו בטקטיקה חדשה, ששמה דגש על חיל פרשים. ללוחמת הגרילה לא נשאר כר רחב של פעילות.
במלחמת מאה השנים בין צרפת ואנגליה, התפרסם הצרפתי דיגסקלן (Digesklen) במלחמת הגרילה. במצור על העיר ראן (1356), חדר בראש 100 פרשים אל מחנה הצבא האנגלי ולקח שלל מאות קרונות עמוסי אספקת מזון ואמצעי לחימה. השיטה הייתה מורכבת מתקיפת פרשים, אשר בהמשך הקרב ירדו מהסוסים ונלחמו רגלי.

חצי האי הבלקני ,(Balkan) תחת השלטון הטורקי במאות ה-15עד ה–18 שפע "מלחמות קטנות" ומבצעי גרילה רבים. הסרבי (Serb) סקאנדנברג (Georg Scandenberg) מרד בראש 300 לוחמים, איחד את השבטים האלבנים והביס רבים מהגנרלים הטורקים בראש צבאם. בתקופת המרד הסרבי הגדול (1606-1593), הם נלחמו בטורקים באמצעים לא קונבנציונאליים - לחימת גרילה. המונטנגרים המשיכו במאבקם העיקש בטורקים, בהרים השחורים (Chernagora) שהגישה אליהם קשה ביותר.


המאות ה-17 וה-18

מלחמות האוסטרים הבלתי סדירים נגד פרוסיה ומלכה פרידריך הגדול (1758), הן דוגמא מאלפת של חיבור מלחמת גרילה עם לחימה רגילה. המצביא האוסטרי המרשל דואן (Duan) הביא את צבאו למרחק קטן ביותר מהמחנה הפרוסי. הפרוסים שהתרגלו לפשיטות ליליות זעירות של האוסטרים הוטעו על ידם ונחלו תבוסה גדולה.

לוחמה פרטיזנית מילאה תפקיד חשוב גם במלחמת העצמאות של ארה"ב . למרות שלא היוותה גורם מכריע, היא השפיעה רבות על מלחמה זו. האמריקנים – שפיקדו עתה על הפרטיזנים נגד האנגלים, היו בני מדינות הדרום, והתנסו במלחמות נגד האינדיאנים הצ'ירוקים (Cheroki) בשנת 1761. בקרבות אלו למדו את שיטות הלחימה הפרטיזנית של האינדיאנים והפעילו אותן נגד הבריטים.

תושבי ונדה (Vande) במערב צרפת, ניהלו מלחמות גרילה נגד הכוחות הרפובליקנים הצרפתיים משנת 1793 ועד 1832 לסירוגין. הצבא הרפובליקני האדיר נתקל לא פעם במצב של חוסר יכולת להכניעם. ומלחמת הגרילה של הספרדים בצרפתים ,(1808-1813) זו שהולידה את המונח "גרילה", נשארה שנים רבות דוגמא של מלחמת גרילה מובהקת מול צבאות נפוליאון. לאחר שכבש נפוליאון ב-1809 את איבריה, חדלו למעשה הצבאות הסדירים של הספרדים להתקיים ורק אנשי הגרילה המשיכו במאבקם עוד מספר שנים.

מלחמת הפרטיזנים הרוסים נגד צבאות נפוליאון החלה ב-1812, לאחר התבוסה בקרב בורודינו (Borodzino) וכיבוש מוסקבה,התמקדו הפרטיזנים בשטחים שממערב למוסקבה ולחמו מאחורי קווי האויב – לפעמים בעומק של 200 ק"מ ויותר. אלוף משנה דווידוב (Davidov) , התפרסם כאשר הציע למצביא הרוסי קוטוזוב (Kotuzov) להקים יחידת פרשים בעורף האויב. קוטוזוב אישר לו 130 פרשים. בפעולותיה הראשונות הצליחה היחידה לשחרר שיירות שבויים ולקחת שלל של אספקת האויב ,תחמושת ותותחים. ע"י הצטרפותם של השבויים והנשק שנפל בידו למערך הלוחם, הרחיב דווידוב את פעולות יחידות הגרילה שבהנהגתו נגד הצבא הצרפתי, והפך אותן לגורם חשוב במלחמה. לימים הצטרפו אליו יחידות נוספות שפעלו בעורף, עד לנסיגת נפוליאון באוקטובר 1812.

 

ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות רח' המסגר 55 ת.ד 57317, תל אביב 61572, טלפקס 03-5273564

© כל הזכויות שמורות

ארטוויז'ן | Quickyweb